1962-12-21 השבוע היה לי העונג להרצות, על פי הזמנתה האדיבה של האגודה למדעי המדינה, בפני ציבור רב של סטודנטים בעיר הבירה. הנושא, אותו נתבקשתי להבהיר, היה: תפקידה של אופוזיציה. בדברי הפתיחה הגדרתיו בשלשה: בדרך כלל, לבטא את השוני; לעתים, להוכיח אחדות; תמיד, לשאוף לחליפין. עם תום ההרצאה נתקיים ויכוח קצר. השתתף בו אחד המרצים בפקולטה למדעי המדינה... דבריו, מעיקרם, היו נאים הן בתכנם והן בניסוחם. אך בקשר עם התפקיד השלישי, התמידי, של האופוזיציה, כפי שניסיתי להסבירו לבני הדרך הצעיר, שאלני, מדריכם, בנימה בלתי מוסתרת של טרוניה, הבאמת לא תסכים תנועת החרות להצטרף לקואליציה ממשלתית עם מפא"י, בעוד, על פי ידיעותיו, יש כבר חלק בתוכה, המוכן לשקול אפשרות צירוף כזו? השיבותי לשאלה, על נימת התמיהה שבה, כי באמת לא נסכים להצטרף לממשלה בשליטתה של מפא"י, ולו הצעה כזו היתה מופנית אלינו, הייתי ממליץ בפני חברי, כי נשיב עליה בלאו אדיב, אך חד-משמעי, מוחלט. עוד היום יש לי הרשם, כי תשובה פשוטה זו, החייבת להיות מובנת לכל בן-חורין, לא פיזרה את תמיהתו של המרצה הנכבד, ואולי אף הגבירה אותה. ועליה תמיהתי שלי. חובתי לשאול, מדוע צריך מרצה באוניברסיטה ליצור רשם בקרב סטודנטים צעירים, כי מפלגה מסויימת, כפי ששלטה כן תוסיף, כי מן הדין שיהיה כך, והשאלה היחידה העומדת בפני כל שאר המפלגות היא, איזו מהן היא תאות להזמין להצטרף אליה לקיום שלטונה, לחיזוקו, להמשו, או לכסוי עליו? הזהו פירושה של דימוקרטיה, כפי שמלמדים אותה בפקולטה למדעי המדינה? כלום אין להסביר לסטודנטים שלנו, דווקא באורח מדעי, ללא קשר עם השקפה מפלגתית זו או אחרת, כי אופוזיציה מן הדין שתשאף לא לחסות בצלה של מפלגת השלטון, אלא לבוא במקומה? משאלתו של המרצה המדעי והתמידי למרצ החד פעמי והלא-מדעי השתמע במפורש, כי חטא הוא לסרב להזמנת הצטרפות משוערת של מפלגת השלטון, וכי אין אפילו לשאוף להעביר אותה לאופוזיציה. האם זוהי ההדרכה המחשבתית הניתנת ממרומי גבעת המדע שלנו, עלי לומר בצער, כי פרושה חנוך לא לשלטון עם, הבוחר בו, אלא לשלטון על העם, הנקרא, אפילו בבחירות, להאירכו בלבד. אם כך מלמדים באוניברסיטאות של נאצר או בן בלה או של מספר מדינות אחרות, לא רק קומוניסטיות, אין אנו צריכים לתמוה; אבל אם כך מלמדים באוניברסיטה שלנו, יש, על אף הכל, לתמוה במקצת ולדאוג הרבה יותר.
רק מי שטוען, או מאמין, או טוען שהוא מאמין, כי שליטים אינם טועים ואינם חוטאים ואינם שוגים, יכול לומר דברים מהם משתמע, כי אי אפשר, או לא צריך, להחליפם באחרים, או אף לשאוף, יהיה זמן המעבר אשר יהיה, להחלפתם.
