הפרובוקטור

אסור להכחיש, כי המלחמה הנפשית הפנימית, שהחלה עם ראשית המרד, לא נסתיימה אלא עם צאתנו מן המחתרת, טבעי הדבר, אולם הכף הוכרעה בימים ההם. סרבנו להשתדל לשחרר אסירים. אמרנו: נעמיד עורך דין; נסייע, כפי שתשיג היד. למשפחות; אך לא נרשה שום השתדלויות. אף עבור[עמור במקור, ט.ק.]אסתר שלנו לא נשתדל. לא יהיה שום "משא-ומתן" לשחרור אסירים. אין מלחמה בלי יסורים. אין מרד בלי מעצרים. על כולנו לעמוד בכך. שאם לא כן, ירגיש האויב כי המלחמה אינה רצינית ביותר, וילחץ, ויסחוט, ויבטיח, ויקנה ויזרע דמורליזציה.