ה"פלוורע" וה"ים"

"הים", כאמור היה שם קונספיראטיבי סתם, אך הרעיון שהונח ביסודו היה מעניין מאד. מרידור, שהגה את הרעיון הזה, הניח, כי מלחמת השחרור העברית תדרוש מצד אחד אנשים אמיצים שיקבלו הדרכה נפשית מיוחדת; ומצד שני תדרוש המלחמה אנשים, שיקבלו הדרכה טכנית מיוחדת והיו מסוגלים לפעול בשטחים ערביים, הן בארץ-ישראל, והן בארצות ערב. ל"ים" נבחרו, איפוא אנשים אמיצי-לב, שחומי-עור. הם למדו קשת ו...ערבית;... שהצלחנו להחדיר בקרב חיילי "הארגון" את העקרון, שלא האיש קובע אלא הרעיון. פלוני עזב; אלמוני "התאכזב". מה בכך? אתה, החייל, הטלת על שכמך, מתוך הכרתך הפנימית, שליחות היסטורית. מלא אותה ואל תשים לב למה שעושים אחרים בנגוד לשליחות, ויהיו אל יריביך, ויהיו אלה חבריך, ויהיו אלה מפקדיך, או אפילו מפקדי מפקדיך. הרעיון הוא המפקד העליון.