ה"פלוורע" וה"ים"

בקשר עם ה"פלוורע" עלי לספר גם משהו מבדח. בימים ההם שלט בתל אביב קצין הבולשת הנודע, ווילקין, אשר היהודים קראו לו משום מה ווילקינס. ווילקין זה היה שועל ערמומי ואחד המעטים בקרב הבלשים הבריטיים שהיה מוכשר באמת. הוא ידע עברית על בוריה. ואף חוקי פסיכולוגיה ידע. כאשר נפל בידיו איש "חשוד", היה שואל אותו מיד: לאיזה ארגון אתה משתייך, לאצ"ל או לשטרניסטים? והיה, אם הצעיר היה מתמצא והיה משיב, כי אין הוא שייך לא לאלה ולא לאלה, היה ווילקין רועם, מתוך התפרצות זעם "כנה": "משמע, שהנך בוגד במולדת? היטלר שוחט את היהודים באירופה ואת האינך מצטרף ללוחמים?" אמנם, לא תמיד היה "הדייג" מצליח; אבל היו כאלה שבלעו את החכה... עם הגברת המלחמה של המחתרת עלה ווילקין בדרגה והועבר למרכז הבולשת לירושלים, מקום שם הומת ע"י אנשי לח"י. ע"י סילוקו של אחד החבלנים שהתנכלו במישרין לכח העברי נעזרו בלא ספק כל הארגונים העבריים. גם אנשי "ההגנה" שמחו מאד. וישראל גלילי אמר לי, בימי תנועת המרי, כי למעשה היתה "ההגנה" צריכה לסלק את "ווילקינס". זכתה ההגנה ומלאכתה נעשתה בידי אחרים. ולא רק פעם אחת זכתה.. עם הופעת ההכרזה "אל העם העברי בציון" הודיע לאותו ווילקין נושאי כליו כי "צרה גדולה מתקרב". הוא ציווה לקרוא בקפדנות את ההכרזה, אך בעקר צווה לשים לה לחתימה. אמרו לו כי על החתום בא "הארגון הצבאי הלאומי". אולם הוא לא הסתפק בכך. הוא הוסיף לשאול: איזה "ארגון צבאי לאומי"? "בארץ-ישראל" או "בישראל"? אמרו לו: בארץ-ישראל. עשה ווילקין תנועת יד של בטול ואמר: There is nothing to worry about… (אין כל סבה לדאגה....). הוא הוסיף עוד כמה מלים על חשבון מישהו אך עדיין לא הגיע הזמן לפרסמן. לא עברו אלא שבועות מספר, ווילקין למד כי טעה טעות גסה. ולא רק הוא למד. העולם כולו נוכח לדעת, כי הכרזת המלחמה של הארגון הצבאי הלאומי אינה "פלוורע".