הפיכת היוצרות

בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום, ואזי יתווסף לספר החוקים דף, אשר, שאם לדבר בלשון ההפחתה, לא יוסיף לו כבוד. החוק הזה על סעיפו הראשון, והוא נפשו, הורתו בקפריזה ולידתו בקנוניה. ידוע לכל חברי הכנסת, או כמעט לכולם, כי גם שותפיה של מפא״י לבם מלא ספקות כרמון, לפחות ביחס לצורך בחוק הזה, אבל נכבלו ידיהם בהסכם והם אינם יכולים עוד לחזור ממנו. הסעיף הראשון של הצעת החוק קובע כי שר ישא באחריות בפני הממשלה על הצבעתו במליאת הכנסת ועל הצבעת הסיעה עליה הוא נמנה. פירוש הדבר - הפיכת היוצרות מ­בחינת משטר פרלמנטרי, אם לא טוטאליטרית, הרי טוטאלית, כי במשטר פרלמנטרי הממשלה נושאת באחריות משותפת בפני הפרלמנט. לא להיפך. הכלל הגדול הזה נקבע אצלנו בסעיף 11. האם הוא מבטל את האחריות המיוחדת האינדיבידואלית של כל חבר בממשלה בפני הכנסת? התשובה לשאלה זאת, מן הדין שתהא שלילית. אמנם ישנן חוקות בהן במפורש כתוב שהאחריות המשותפת של ממשלה בפני הפרלמנט אינה גורעת מאחריותו של כל חבר בממשלה בפני בית המחוקקים. אבל אם אצלנו הכלל הזה לא נקבע במפורש, הוא בכל זאת נקבע בעקיפין. בסעיף 11 פיסקה ב, נאמר: (זוהי הצהרת האמונים של כל חבר ממשלה) ,,אני מתחייב, כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולקיים את החלטות הכנסת״. המהות של ההתחייבות הזאת היא, שכל חבר ממשלה בתור שכזה מתחייב באחריות בפני הכנסת בפעולתו, מבחינת שמירת האמונים למדינה, וגם במישרין מבחינת קיום החלטות הכנסת. ישנו סעיף שני בחוק המעבר, הנובע מתיקונו בשנת תשי״ט, הבא אף הוא בעקיפין לקבוע אחריות אינדיבידואלית של חבר ממשלה בפני הכנסת, וזה לשונו: ,,מינוי של סגן שר לא יגרע מאחריותו של חבר הממשלה לפעולות משרדו, ולא מחלקו באחריות המשותפת של הממשלה״. במלים אחרות, אמנם סעיף 11, העיקרי, קבע שהממשלה כולה נושאת באחריות משותפת לפעולותיה בפני הכנסת, אבל יש גם לכל חבר בממשלה חלק משלו באותה האחריות. כך היה עד עתה, על־פי הכללים הגדולים בכל משטר פרלמנטרי. מעתה, בהתקבל הסעיף הזה, נקבעת הלכה שחבר ממשלה אחראי בפני הממשלה ראשית. על הצבעתו בכנסת, ושנית, על הצבעת חבריו לסיעה. כך נעשים השרים בבחינת בני ערובה להצבעת חבריהם במליאת הכנסת. ומאחר שהממשלה נתמכת כרגיל על ידי הרוב, והרוב מורכב, ככנסת כולה, מסיעות, יוצא שעל ידי חברי הממשלה, והטלת אחריות עליהם על הצבעת חבריהם לסיעות, לא הממשלה נושאת באחריות בפני הכנסת, אלא הכנסת נושאת באחריות כלפי הממשלה. לא הממשלה מתחייבת, או כל חבר בה, לקיים את החלטות הכנסת אלא הכנסת מחוייבת על-פי חוק לקיים את החלטות הממשלה. יש אומרים כי הפיכה זאת במושגים היסודיים במשטר הפרלמנטרי, דרושה לנו, אף הכרחית, משום שאצלנו ראש הממשלה איננו זכאי לפטר חבר בממשלתו; ואילו באנגליה למשל, הוא המחליט. הוא יכול לקרוא לשר ולומר לו: אני מבקש ממך, כי תשים את תיקך, ואז כמובן השר הזה מתפטר. בתיאוריה הזאת, אם היא מושמעת מעל במת הכנסת, יש במקרה הטוב ביותר בורות, ובמקרה הרע ביותר אחיזת עיניים. אין זה נכון שראש ממשלה בבריטניה מפטר כל שר בממשלתו. הוא מפטר שר הנמנה על מפלגתו של ראש הממשלה. האם אצלנו לא קרה כדבר הזה ? באחד הימים עלה על הבמה ראש הממשלה, והודיע כי הוא בטוח שכל העם בישראל שמע בצער על החלטתו של שר החוץ לשעבר, מר שרת, להתפטר מהממשלה. מי גרם לצער הזה לעם היהודי? זה שבישר אותו בכנסת. בוודאי קרא לו, ואמר לו - לא היינו - בסוד השיחה - מה שאמר לו, ומר שרת הניח את תיקו. וזה מתקבל על הדעת. לא לנו לשפוט.