הפיכת היוצרות

אשר להצעתנו השניה, הרי הדבר משתמע מהחוק עצמו. בחוק נקבע מתי שר יהיה אחראי להפרת הכלל הגדול של אחריות משותפת בממשלה; ואנחנו באים לקבוע על־פי ה¬צעתנו שאותו כלל חל גם על שר אשר תפקידו הוא ראש הממשלה. שמענו טענה כי הדבר איננו דרוש משום שהוא מובן מאליו. על־כך ארשה לעצמי לספר סיפור קצר מתולדות הדיפלומטיה. היה פעם דיון בין טלראן לבין דיפלומט אחר על תוספת סעיף לחוזה מסויים. הדיפלומט השני טען שהדבר אשר הוצע על־ידי טלראן הוא מובן מעצמו, ולכן לא צריך להוסיף את הסעיף. אמר לו טלראן: אם הדבר מובן מבלי שייאמר, הדבר יהיה עוד יותר מובן אם ייאמר. אם באים אלינו בטענה כי מובן מ¬אליו שהכלל חל גם על ראש הממ¬שלה, אנחנו חושבים שיהיה מובן עוד יותר אם זה ייאמר במפורש, ולא תהיי¬נה זכויות־יתר לאף אחד מחברי הממשלה. אדוני היושב־ראש, אני יכול לומר, בהכרה שלא אחטא לשום אמת, כי לו הידים של שותפי מפא״י יהיו פטורות מהכבלים, היו הם בחפץ־לב מצטרפים להסתייגות הזאת. כי הרי לכם זה כואב יותר מאשר לנו. מה יזיק לנו לבחינת האופוזיציה אם עולה לכאן ראש הממשלה ופתאום מוציא בכייה־ לדורות של הפרוגרסיבים; או ,,אי¬פה הייתם״ של אחדות העבודה או ״מתי התקוממתם״ של מפ׳׳ם? הרי לא לנו אלא לכם זה כואב. האם לא לכם כואב מדוע הוא מרשה לעצמו דברים שלא ייעשו בשום פרלמנט? מדוע הוא מפר הלוך והפר את האח¬ריות המשותפת כאשר הוא אומר את הדברים הללו? אתם צריכים להיות בעד הצעותינו. אלא מאי? נכבלו ידיכם, והאופו¬זיציה תצטרך למלא את חובתה ה¬פרלמנטרית והממלכתית, ולהגן על כבודו של המוסד הממלכתי ששמו ממשלה, ולדרוש אחריות משותפת בכל ממשלה לכל חבריה, וראש ממ¬שלה זה או אחר איננו יוצא מן ה¬כלל. הכלל הזה חל גם עליו.