הפיכת היוצרות

אנו מציעים להטיל איסור על אזכור דעות, הודעות או הצבעות מישיבות הממשלה; איסור שיש לו תקדימים בתקנון הכנסת על פי הסעיפים 62 (א) ו-(ב). יש אומרים כי החוק כולו הוא פרי המציאות. אם כך הדבר, הרי הצעתנו היא הפרי, בה׳ הידיעה, של המציאות, כפי שאנחנו היינו עדי שמיעה לה בכנסת. האמת, אדוני היושב-ראש, היא שלראש הממשלה דהיום יש מעין זכות יתר לצטט דברים מישיבות הממשלה. בכנסת כמעט אין סיעה בסיעות. בין אלו שיושבות היום בקואליציה ובין אלו שיושבות היום בקואליציה ומים (נראה שמדובר בטעות של המדפיס, יש לבדוק בדברי הכנסת - ד.ב) לא באו בטענות לראש הממשלה, כאשר עמד על הבמה הזאת וקרא חלקים מפרוטוקולים של ישיבות הממשלה, וחברי הסיעות האלו קראו לעומתו: תקרא עד הסוף; למה אתה מצטט רק חלק מהדברים? הייתי יכול לשאול: האם קריאות כאלו לא יצאו מפי חברי אחדות־העבודה, או לא יצאו מפי חברי המפלגה הדתית־לאומית? אינני צריך כבר להזכיר את חברי מפ׳׳ם, אשר היה עליהם להשמיע קריאות כאלו לעתים תכופות מאד. האם באזכור דברים מישיבות ה¬ממשלה אין הפרה מובהקת ביותר של האחריות המשותפת ? לכך ינתן לנו דוגמה, במושב הקודם של הכנסת החמישית, דווקא ראש הממשלה בעצמו, הוא אמר אז, ב־20 לפברואר 1962 : ״אם פעם אחת הצליח - הכוונה היתה למר רוזן - שיהיה לו רוב, רוב של אחד, נגרמה לנו - לפי ענות דעתי - בכיה לדורות״. לא פרש מה היתה הכוונה. באו מקורביו בעתון ,,דבר״, ,,ידיעות אחרונות״ ו,,מעריב" והסבירו לעם כולו, לא לכנסת, שהכוונה היתה למבצע צבאי אשר לו היה מצליח, היה עשוי להביא לידי כיבושה המשחרר של שכם, של חברון, של המשולש, של ירושלים העתיקה. והיות, כך טען ראש הממשלה, חבר הכנסת רוזן, בממשלה הזמנית, הצליח שיהיה לו רוב של קול אחד נגד מבצע זה, הרי הוא לא הוצא לפועל, ולפי דעתו, או עניות דעתו, של מר בן־גוריון נגרמה לנו אז בכיה לדורות. אבל ברביעי באפריל 1949 נתקיים דיון בכנסת. ובדיון ההוא הושמעו הדברים הבאים: ,,ועמדה שאלה, והיא עומדת: המשולש וחברון. ואינני רוצה כרגע להכנס לשאלה אם היינו, יכולים או לא יכולים, — נניח כרגע שהיינו יכולים מבחינה צבאית, ואני מקבל את ההנחה הזאת שהיינו יכולים, יכולנו לכבוש את המשולש ואת כל חברון. אולם מוכרחים קצת לראות את הדברים לפני שהולכים לעשות אותם״. ומה היתה הראיה — ,,...ונניח שמבחינה צבאית יכולים אנו לכבוש את כל מערב ארץ-ישראל, ואני גם בטוח בכך. אז מה יהיה? נעשה מדינה אחת, אלא שהמדינה הזאת תרצה להיות דמוקרטית, יהיו בחירות כלליות ואנחנו נהיה במיעוט״. פה הושמעה קריאה ביניים: ״יש יהודים בעולם״. התשובה היתה: ״כן, אך לעת עתה הרוב יעשה חוק שלא יבואו יהודים לארץ. מי אמר את הדברים האלה ? ראש הממשלה מר דוד בן־גוריון. עכשיו, אדוני היושב־ראש, יש לשאול מתי הוא אמר את האמת ? כאשר הוא טען... היו"ר ק. לוז: חבר הכנסת בגין. אתה מנמק פה תוספת הקשורה באח¬ריות הדדית, אבל אינך יכול עכשיו להיכנס לענינים שאין להם כל נגיעה לענין עצמו בו אנחנו דנים עכשיו. אני מצטער שלא הפסקתי אותך עד עכשיו, אלא האזנתי לדבריך. מנחם בגין (תנועת החרות): אני מקווה שאדוני הבין את דברי. אני מוכן להתייחס בכל הכבוד הראוי להערותיו, אבל צר לי מאד, לא אוכל הפעם להפסיק את המשך הסברתי, מבחינת המציאות בכנסת, משום מה צריך לאסור איזכורים המעוותים את הדברים הידועים בישראל. זוהי הנמקתי. אילמלא קרו הדברים, לא הייתי מציע תוספת. יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, מדי עלותו על במת הכנסת, מסביר לנו שהמציאות היא המחייבת לקבוע את המוצע בחוק; אילו טענתי היא, כי המציאות חייבת את הוספת הסעיף המוצע על איסור איזכורים. ובכן, מתי אמר את האמת? האם אמר אותה כאשר טען שאי־כיבושה של חברון והמשולש זוהי בכייה לדורות׳ או כאשר טען שלו היינו כובשים את חברון והמשולש, זו היתה בכיית בכיות לכל הדורות, משום שבמקום מדינה יהודית, היתה קמה מדינה ערבית. זוהי ההוכחה עד כמה מסוכן להביא דברים מדיוני הממשלה על פי החלטתו של מן־דהוא. כפי שכתבו בבטאונה, של הקיבוץ המאוחד, ,,מבפנים״: כאשר ראש הממשלה רוצה, הוא מו¬ציא פלפלת מהגנזך הפרטי שלו, ומצטט ציטוטים. למה זה מותר לראש הממשלה ? ואיזה מוסר הוא לאסור על כל חברי הממשלה מה שמותר לאחד מהם? לכן אדוני היושב־ראש, אנחנו מציעים לומד במפורש כי אסור מעל במה זאת לאזכר דעות, הודעות או הצבעות מישיבות הממשלה ; ואם אדם עושה זאת. דינו כדין מי שהתפטר מהממשלה. זאת הצעתנו הראשונה.