העצמאות העברית קמה מחזון מעטים, בעמל בונים ובדמי לוחמים

מגילת זכויות המוקדשות של האזרח

וזוהי מגילת הזכויות המקודשות שלמענן נלחם, ואלו הערובות הקונסטיטוציוניות שאותן נדרוש:
1. הזכות לחיים, לחרות, לדין צדק ולהתנגדות לדכוי – הן זכויותיו הטבעיות של כל אדם.
2. הזכות לחיים, פרושה זכות לחיי כבוד. בטלה ,רעב, חולי, חוסר קורת-גג ובערות – חרפה הם לחברה המאורגנת, תקינה ומתקדמת. המדינה ומוסדותיה חייבים להבטיח לכל אזרח ולכל אדם החי בתוכה את תנאי הקיום ההוגנים המינימליים תמורת עבודה גופנית או רוחנית מתאימה. או במקרה של חוסר כושר עבודה ללא תמורה.
3. בכדי להבטיח את חרות האדם והאזרח תקויים הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המוציאה לפועל. סמכויות החקיקה תנתנה אך ורק לבית הנבחרים ולא תופקענה מן הבית המחוקק אף לא באמתלא של "שעת חרום"
4. חסינות מוחלטת תנתן לדירת האזרח, למכתביו ולשיחותיו הטלפוניות. לא יהיה "קבינת שחור", לבדיקת מכתבים אן להאזנה לשיחות. חיפוש בדירת האזרח יערך אך ורק בפקודת שופט מוסמך.
5. חופש המצפון והמחשבה, חופש המלה המדוברת והכתובה, חופש ההתאגדות, חופש בחירת-מקצוע או מקום מושב, חופש הפעילות המדעית ואמנותית, השתתפות בבחירות מוסדות המדינה – הן זכויותיו של כל אזרח שאינו ניתנות לערעור, אף לא באמתלא של "שעת חרום"
6. עבריין – אף הוא אדם ואזרח הנהו. לא יענוהו בחקירה. לא ישפילו כבודו. יבוטל עונש המוות. המטרה היחידה של מאסר תהיה – מלבד הגנת החברה בפני מעשיו המזיקים – הטבת אופיו של העבריין והחזרתו לחיי עבודה תקינים.
7. זכות החנינה – בטול העונש לחלוטין או בחלקו – תנתן על סמך חוקת היסוד לא רק לנשיא המדינה, אלא גם לחבר אזרחים הידועים בנקיון כפיהם ובחוסר משוא פנים. בעלי סמכות החנינה ייבחרו ע''י הבית המחוקק. ערבות מוסרית שתנתן ע''י מנין מקרב אזרחים אלה תספיק בכדי שייפתחו שערי-הכלא בפני העבריין, על מנת שיזכה בסכוי להטבת דרכו.
8. בכדי לקיים זכויות האשם והאזרח תובטח בחוקת היסוד של המדינה – כחוק בל-יעבור (חוק "על-קונסטיטוציוני") – זכןת הקובלנא של האזרחים. קובלנא כי תחתם ע''י לפחות חלק עשירי של האוכלוסיה תחייב את מוסדות המדינה להעמיד את דבר הקובלנא ל"משפט העם" להצבעה כללית חשאית של כל אזרחים. גם חוק שנתקבל ע''י הרוב בבית הנבחרים יוכל לשמש נושא לקובלנא ולמשפט העם. ודבר העם בהצבעתו – הצבעת הרפרנדום – חוק יהיה.