העצמאות העברית קמה מחזון מעטים, בעמל בונים ובדמי לוחמים

שישית: ה"אוריינטציה" היחידה שלנו תהא האוריינטציה על שחרור המולדת. אם זוהי נקודת המוצא לא יקשה עלינו למצוא בעלי ברית אמיתיים וממשיים שיסייעו לנו, מבחינת האינטרס שלהם, בהשגת מטרותינו אנו. אין זו שאלת הגושים. בשאלת המזרח התיכון ובבעיית ארצנו אין אחדות דעות בקרב הגושים. אין ספק, שברית המועצות מעוניינת בהחלשת העבד הבריטי עבדאללה. או בהחרבתוהמוחלטת. במשימה זו נוכל להשיג את עזרתה, ואנו מצווים ללא חשש לבקש את עזרתה. מאידך גיסא, ידוע כצרפת, אף על פי שהיא הולכת יד ביד עם אנגליה במדיניות האירופאית (הברית הצבאית של אירופה המערבית), הרי מדיניותה במזרח התיכון ומטרותיה מנוגדות לחלוטין למדיניותה של אנגליה ומטרותיה באזור זה. באותה מידה שהמדיניות האמריקאית רשמית תומכת ב"סדר בריטי" תהיה אף היא נוגדת לאינטרס הצרפתי. את ההבדלים הללו עלינו לנצל, כאומה ריבונית, למען קידום מטרותינו החיוניות. שביעית: לא נראה של ניגוד בין מלחמתנו, שאינה יודעת פשרה, נגד הפולשים הבריטים-הערבייםולמען החזרת שלמות המולדת, לבין מדיניות השלום הבין-לאומי שהיא מדיניותנו. נהפוך הוא. גרוש הפולשים בסערת המלחמה שאינה אלא התגוננות חוקית נגד תקפנות, יהווה תרומה רצינית לביסוס השלום בין העמים, שאינו סובל בתקופתנו כל חלוקה. עם ישראל אינו נלחם בכדי לגזול משהו ממישהו, אלא בכדי להחזיר לעצמו את אשר נגזל הימנו בימים עברו ובימים אלה. מלחמה כזאת, מלחמה נגד תוקפנות וגזל, היא מלחמה צודקת, היא מלחמה למען השלום והקדמה. כאשר עם ישראל ישכון לבטח בארצו, שתשוחרר מגייסות הפולשים, הוא יתרום את תרומתו המלאה למניעת טבח עולמי חדש, שבו יוכחדו עמים שלמים לבסוס שלום בר-קיימא ברחבי התבל.