הנכונות המכרעת

...על אדמת נכר חיינו. סביבנו לא רק שנאה אלא גרוע ממנה: לעג. תוו הפחדנות, הטבעית כביכול, הכללית, "הגזעית", עודנו מודבק ליהודי באשר יהודי הוא. ואנו בעבדות מאסנו, ובהשפלה קצה נפשנו. אנו רוצים שינתן כבוד ליהודי. אנו מאמינים בחידוש הגבורה היהודית, החיה באגדה, שאמת היא, אך היתה לאגדה כה רחוקה, כה רחוקה... והנה עולה ומשתפך הסיפור על גבור של ימינו שהיכה באוייב, גאל כבוד, הפעיל נשק, נפל, אך לא נשחט מפוגרום, אלא נלחם עד לרגע האחרון. א, אני זוכר: העינים המכוסות עצב, האופייניות ליהודים ולארמנים, לעמים, שאינם רק נדכאים אלא נשחטים, בעינים היהודיות הללו עולה ברק. והגב מזדקף. כי מתעלית הנשמה. יש לנו תרומפלדור. ותל חי לנו. עוד לא אבדה תקוותנו לחידוש הגבורה העברית. עוד היא תעלה ותפליא עמים רבים. כזאת היתה, בשביל בני דורי, אגדת תל חי. היא יצרה מציאות.