הנכונות המכרעת
מאמר עיתון:
חרות
אבן ניתצו האוייבים היתה לראש פנה. כזו היתה בשבילנו, בימי הנעורים, תל-חי. האין אנו זוכרים? על אדמת נכר, בעיירות קטנות, או בכרכים גדולים, במרתפים דלים, אפלוליים, או לשפת נחל מרענן ובצלו של יער מוריק, היו מתכנסים צעירים ומקיימים שיחה, הקרויה משום מה, דווקא בארץ, פעולה, על יוסף הגלילי. הסיפור היה פשוט, ככל אגדה. היה היה איש חיל וטרומפלדור, או – מאז קמה בית"ר – תרומפלדור שמו. הוא גדל במרחבי קווקז והרריה, בחרות בתוך עבדות. איש יהודי גאה היה. הוא נקרא לחיל הצאר בימי מלחמת רוסיה-יפן. בהגנה על פורט-ארתור גילה אומץ-לב קרבי, שהפליא את מפקדיו. בקרב ההוא איבד יד, ורכש תהילה. אך הוא לא בקש כבוד לעצמו, אלא דרש לתתו לעמו. הוא רצה להוכיח, בניגוד לדעת הגויים המקובלת, כי היהודי אינו פחדן, כי אין הוא מחפש, כנאמר במהתלה המפורסמת את השבי, אלא הוא מוכן ויודע, ללחום.
