הנוער, האמונה, ההגשמה

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ו סיון התשי"ז, 14 ביוני 1957
מתוך:
עמוד 1

את חזוננו נגשים רק כאשר נקים במקום משטר המחבררים בלילה, משטר של חרות עם צדק. במקום הממשלה הסוציאליסטית- ממשלה לאומית ליברלית ובראשה תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי. עד אז לא נחדל מעשות. לנוער העברי בתפוצות הגולה נקרא ראשית- ללמוד עברית. אולי עלינו לשוב מה"א"ב" המייחד במינו, אשר ראש בית"ר, נתנו לבני דורנו: למדו לירות. והוא הוא שהציל את שארית הפליטה, נתן לנו את המדינה ומבטיח לנו את העתיד- אולי מן ה"א"ב" ההוא, בעוד קיים צבא ישראל משחרר, כובש ומנצח- עלינו לשוב בתפוצות הגולה ל"א"ב" המקורי. אין להכחיש, כי בימים ההם ה"יידיש" הייתה שפתם של מיליוני יהודים, היא הבטיחה את ייחודם. אך היא הולכת ונעלמת בתפוצות ואם הנוער שם לא ילמד עברית, על עוד הוא איננו עולה לארץ ישראל- ישנה סכנה לקיומו הביולוגי של עמנו. לכן, שליחות אדירה היא לבית"ר בתפוצות להחדיר את הצוו: "א"ב"- לימדו עברית. שנית- אנו נקרא לנוער העברי בתפוצות הגולה לשוב ארצה. שלישית- אנו נקרא לו, בבואו אלינו, להתנדב להתנחל על אדמת המולדת. לא נטיל שום שוביניזם במשלוח יד. אין זה נכון- ואנו אומרים זאת בגלוי- כי צעיר עברי יכול לשרת את עמו אך ורק אם הוא מחזיק בידו את המחרשה. היא קדושה ומקודשת. השרות הוא גדול, אבל אין הוא יחידי, ישנם גם שירותים לאומיים אחרים. ואם מישהו מנסה להחדיר את ההכרה כי זה השרות ואין אחר, הוא מחטיא את מטרתו, כי הנוער העברי כולו נקרא למלא חובתו בצבא העברי. ואם הוא משרת בו, הוא עלול כל יום להיקרא לתת את חייו, וידוע כי כאשר הנוער העברי נקרא לסכן את נפשו- גם בימים אלה לא פסה מסורת הגבורה שעברה אלינו מעבר לאופקנו ההיסטורי עד למורדים, לכובשים ולמנצחים- אזי, הוא מסכן את נפשו ונותן את חייו, ללא טענות. וצעיר כזה, המוכן כל רגע כדי לתת את נפשו- היתכן כי יקבל עליו את דין המתחמק, המשתמט? הבל ורעות רוח. אין צורך במונופוליות ובשוביניזם. שום דבר אינו מושג ע"י כפייה שבבוז. שום ציוני לא עלה ארצה משום שמאן דהוא אמר כי ציוני שאיננו עולה איננו ציוני, אלא "ציוניסט". שום צעיר לא התנחל על קרקע המולדת רק משום שמישהו אמר שצעיר אשר איננו מתנחל על הקרקע הוא "קרייריסט". בבוז אין משיגים דבר, בייחוד לא בקרב הנוער העברי. בחינוך, בשכנוע, בהחדרת ההכרה אפשר להשיג את הגדולים בדברים.
לכן, עד בא היום, לשלושה אלה נקרא את הנוער בתפוצת הגולה: ללימוד העברית, לעליה, ולהתנדב להתנחלות.