הנוער, האמונה, ההגשמה
אל לנו להירתע מפני הקשיים שיהיו, והם לא מעטים יהיו, הכרוכים בהגשמת החזון הזה. אולם אנו, בבוא היום, נוכיח כי אחר הגשמתן של רבות מנבואותיו של ראש בית"ר, הגשם נגשים גם את נבואתו זו, שאין גדולה ממנה, מבחינת המוסר הלאומי והאנושי כאחד: מדינה עברית תחת דגל הטוהר והיושר, ובה שפע אושר לעברי ולערבי, לנוצרי – לכל תושביה... הרוסים, למען מדיניותם, משתמשים בימים אלה, ביחס למזרח התיכון, במושג של ,,ארבסקי ווסטוק" – המזרח-הערבי. ללמדך: אין מקום בשביל העברי... הראשון שיצר את המושג ,,המזרח הערבי" -,,ארב איסט" – היה מיודענו לורנס. וכוונתו היתה ליצור את הרושם כי אין במזרח התיכון אלא ערבים, שבראשם אמירים ומאחוריהם יועץ בריטי. אין אמת ב,,ארבסקי ווסטוק" כפי שלא היה אמת ב,,ארב איסט", ביחס למזרח התיכון. האמת היא אחרת: לאומים רבים, עדות רבות, חיים באזור וההבדלים ביניהם עמוקים מאד. אין מדינה אחת בה שולט הרוב הערבי שלא יהיו בה מיעוטים לאומיים רבים. וכמו במזרח התיכון כולו, כן גם בארץ ישראל השלמה היא אינה ,,דו-לאומית" בהרכבה האתני, אלא רבת עדות. ומדינה כזאת, לאומית במהותה ורבת עדות בהרכבה, איננה בלתי שכיחה בעולמנו, להיפך היא המקובלת. כזאת היא בריטניה עם הסקוטים, הולשים, האירים והאנגלים; כזאת היא אמריקה עם בעלי מוצא אנגלי, איטלקי, אירי יהודי, כושי, פורטוריקני, וכו', כאלו הן רוב המדינות בעולם כולו. ולכן, כאשר אנו מביאים את הרעיון הזה, בניגוד ל,,סטטוס קוו", אנו מעלים רעיון שיש בו אמת, שלום, צדק וקידמה. האומרים לערבים: יבוא יום ומדינת ישראל תושמד, חורשים רעה לישראל, ומביאים רעה לערבים. ההיקש עם המדינה הצלבנית, אין בו אלא הבל ורעות רוח. החיילים, שהלכו אחרי גודפריד די בויון, או ריצ'רד לב ארי- חבריהם ובניהם, הלכו בגלל דחיפה דתית, כלכלית, או סתם הרפתקנית. אך זו לא הייתה מולדתם, ובבוא יום הלחץ, העדיפו לוותר ולשוב.
הכרת המולדת הן היא בדמנו, בלבנו, בנפשנו, בכל ישותנו. כל נסיון להשמיד את מדינת ישראל לא יעלה אלא בנהרי נחלי דם למנסים; והוא לא יצליח. אלה המייעצים להם ולנו את קיום ה,,סטטוס קוו" אומרים: שפך דם, מלחמה ללא מוצא, ערעור מתמיד כל בטחון, לא רק בארץ-ישראל, לא רק במזרח התיכון, אלא בעולם כולו, לכן אנו אומרים: לא זה ולא זה, אלא הרעיון הגדול של ארץ שאחת הייתה ואחת תישאר, ארץ אבותינו כמדינה עברית, לאומית במהותה, רבת עדות בהרכבה.
