המציאות בכנסת

חיוב עקרוני זה, של בעלות פרטית על אמצעי הייצור, ושלילה עקרונית זו, של תורת הניצול הקבוע, הוכללו גם בנאומו של מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הבריטית... ואם המנהיגים המוסמכים של המפלגה הסוציאליסטי הבריטית, לרבות ביוואן הנחשב לקיצוני, שוללים במפורש את הלאמת המפעלים האלה, משמע שהם מחייבים את הבעלות הפרטית עליהם, עם כל המסקנות המשתמעות מן המפנה הכלכלי לגבי התורה החברתית של הסוציאליזם. נראה כי התפתחות רעיונית זו עדיין לא הגיעה לפרובינציה הסוציאליסטית בישראל. אצלנו, יכול מנהיג סוציאליסטי להצהיר בשנת 1959, כי הוא שולל היום, יותר מאשר בעבר, את הקנין הפרטי (בכלל!), כפי שהוא מרשה לעצמו לחזור על המליצות המרכסיסטיות הבלות, הדוחות, לאור המציאות, בצביעותן, כגון "הקמת חברה בלא מעמדות וללא ניצול אדם בידי אדם". המזכיר הכללי של ה"הסתדרות" יכול, מצבו, להתפאר, כי הבעלות הצבורית כבר כבשה שני שלישים של המשק הישראלי, ועוד ידה נטוייה. לא נותרו, לדבריו, אלא איים של בעלות פרטית; וה"חזון", לאו דווקא לעתיד הרחוק, הוא, כי גם הם ייכבשו או יישטפו.