המציאות בכנסת
ואולי זה השנוי המהפכני ביותר שחל ימינו, לנגד עינינו, ברוב ארצות תבל. לאור התפתחות זו, קבלה ההלאמה, גם בעיני הסוציאליסטים מבט ומבע חדש. וויתור מפורש, כמעט מוחלט, עליה הוכלל בחוקתה החדשה של המפלגה הסוציאליסטית-דימוקרטית הגרמנית. מפלגה זו אף הרחיקה לכת וקבעה, כי יש לבנות את המשק, בין השאר, על זמה חפשית. אלו הן המלים, אשר השמוש בהן נחשב למינות קפיטליסטית בעיני כל סוציאליסט. יזמה חפשית, בתעשיה, במלאכה ובחקלאות, פירושה החברתי, הוא בעלות פרטית על אמצעי הייצור. כל סוציאליסט, ולא רק קומוניסט, האמין, עד עתה, או טען, כי עבודה שכירה אצל יחיד או מסר יחידים, היא עצמה, בתור שכזה, בלא להתחשב בתנאי העבודה, משמעותה ניצול האדם על ידי אדם. כך לימד מארכס על ידי התיאוריה המפורסמת שלו על עודף הערך, הניתן לבעל המפעל על ידי המועסק בו. אבל אם סוציאליסט מחייב בעלות פרטית, (יזמה חפשית) על אמצעי הייצור, משמע שהוא שולל לחלוטין את התיאוריה הסוציאליסטית על ניצול "בלתי נמנע" של השכיר בידי השוכר.
