המציאות בכנסת

והסוף? המהפכה החברתית, שוב "הבלתי נמנעת", תתבטא בהוצאת העושה המרוכז מידי המעטים והעברתו, למעלות משותפת, או צבורית, לידי הרבים. משום כך, התנבא מחבר ה"הון" לנצחונה של המהפכה הסוציאליסטית לא בארצות הנחשלות, אלא קודם כל ודווקא בארצות המפותחות. תלמידיו של מארכס, שקבלו ממנו, דבקו בתיאוריה שלו זמן רב. הכל האמינו בהתפתחות, שנקבעה על ידו באורח מדעי כביכול. חילוקי הדעות והפילוגים במחנה הסוציאליסטי התעוררו וחלו סביב השאלה, כיצד ייעשה "צדק הנישול". היו שטענו, כי הוא יבוא מעצמו. לדעתם, כה אמר מורם. והיו שהסבירו, כי השנוי המהפכני לא יבוא אלא בעזרת אלימות, על ידי התקוממות מזויינת של הרבים המנושלים נגד המנשלים המעטים. לדעתם, כך הורה מארכס. במלים אחרות, את התהליך הלתי נמנע יש לסיים בדרך בלתי נמנעת. אולם מאז השמיע מארכס את נבואותיו, הופיע שר המציאות וטפח על פניהן.