המצב המדיני והבטחוני (הרצאה בפני מועצת תנועת החרות) -בשלושה חלקים

אבל הבעיה הדמוגרפית שבגללה חסידים מובהקים של הרעיון הדמיוני על מדינה דו-לאומית, החלו לפתע "לאיים" עלינו במדינה לאומית – קיימת. להבדיל בין מדינה דו-לאומית לבין מדינה דו – או רב-אתנית. או דו – או רב-אוכלוסית. תלמידיו של ז'בוטינסקי תמיד ידעו להבחין בין מושגים וללכת , בעקבות האבחנה הנכונה, בדרך הנכונה הרעיון של מדינה דו-לאומית היה דמיוני. לפיו היתה צריכה לקום בארץ-ישראל מדינה יהודית-ערבית, והממשל בה היה מתחלק שווה בשווה. טוב שאז איש לא העלה את הרעיון של ממשלה ובה 21 חברים. אבל מספר חברי הממשלה, לפני הפיכתה לממשלת ליכוד לאומי היה די מתאים מבחינה זו. 18 ניתן לחלוקה. 9 מיניסטרים יהודים, 9 מיניסטרים ערבים, וכך לאורך כל הקו ברשויות המדינה, זה הרעיון של מדינה ד-לאומית: שוה בשוה, בשלטון, ברשויות. אנחנו דחינו רעיון זה ואמרנו שאין בו שום אחיזה במציאות. הנכם רואים מה קרה לעם ישראל כאשר בהסכם דו-או תלת-מפלגתי ניסו לקבוע בסעיף 5 איך תוכב הועידה מלכתחילה. עכשיו נבין מה היה עמנו, לו תכנית כזו של מדינה דו-לאומית היתה מתגשמת, הפאשר להקפיא את החיים?