המצב המדיני והבטחוני (הרצאה בפני מועצת תנועת החרות) -בשלושה חלקים

מאמר עיתון: היום
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"א תשרי התשכ"ח, 25 באוקטובר 1967
מתוך:
עמוד 3

בחלק השני של שיחותיו עם מנהיגי מצרים מצא דירנגל פוט שהם מוכנים להשוות את המצב במזרח התיכון למצב באירופה המרכזית בסוף מלחמת עולם השניה... אם המצרים עושים השואה כזו, מה אנחנו כי נלין עליה. זוהי באמת ההשוואה הנכונה על פי המשפט הבין-לאומי. אולם חובתי להבהיר הבדל מסויים בין נוסח הודעה שהיה קיים עדי ועידת חרטום לבין נוסח החלטה שפורסם בעקבותיה, לאחריה. ובאופן מיוחד לפני מספר ימים. עדי ועידת חרטום נאמר: "כל עוד אין חוזה שלום נעמוד בכל המקומות אליהם הגיע צבאנו ביום הפסקת האש ללא יוצא מן הכלל. לדעתי, זו היתה הודעה נכונה. להלכה צריך היה להניח – אני מדגיש: להלכה – שיכול להיות משא ומתן על חוזה שלום, אדגיש את המלה פעם שלישית: להלכה, ואסור לבטל אותה, מבחינת המשפט הבין-לאומי ומבחינת הזירה הבין-לאומית. אבל, נתכנסה ועידת הפיסגה הערבית בחרטום. היא קבעה, בשם כל מדינות ערב, כי אין מכירים במדינת ישראל, אין משא ומתן עמה, לא יהיו חוזי שלום אתה. זוהי עובדה מדינית מובהקת. אסור להתעלם ממנה. אין עוד לומר בישראל: "כל עוד אין חוזה שלום", יש לומר: מאחר ואין חוזה שלום וגו'. זה סילוגיזם. מאחר שאין חוזה שלום, המצב הקיים, מוסיף ויוסיף להיות קיים. זוהי המשמעות של החלטת הממשלה, שנתקבלה לפני ימים מספר. הממשלה קובעת: מדינות ערב מסרבות להכיר במדינת ישראל לנהל משא ומתןולכרות עמה חוזי שלום. נוכח עמדתן זו של מדינות ערב, תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב שהקבע בהסכמי הפסקת האש. על פי המשפט הבין-לאומי, על פי המציאות הנראית לעין באירופה המרכזית, באישורן של מדינות ערב, על פי הצורך של בטחון ישראל וזכותה בימים באים.