1964-01-24 פזמון חדש בפי הממשלה. ראשה ** *(לא ברור – ד.ב) לכנסת, עולה על במתה, קורא, בדגש מוטעם או לא כל כך מותאם, הודעה שהוכנה בשבילו על ידי יועציו, ועם תום הקריאה הוא מפטיר: הממשלה אינה חושבת למועיל לקיים דיון על הודעה זו. אם כך, לשם מה קיים בית נבחרים, הקרוי בלעז פרלמנט, כלומר מקום בו מדברים, בו ***ת (לא ברור, יתכן דעות – ד.ב) הצבור השונות, לא רק של הרוב ** (לא ברור, יתכן 'אלא' – ד.ב), גם של המיעוט לא רק של ה-*** ** (לא ברור, יתכן 'הצד' – ד.ב) אלא גם של הצד שכנגד, ** (לא ברור, יתכן באות – ד.ב) לידי בטוי חפשי? אם הממשלה שאינה מייצגת בימים אלה אלא קצת יותר ממחצית הצבור רוצה למסור הודעה, שאין אחריה כלום הזולת פרסומה, אין היא צריכה להשתמש, לטובה או לרעה, בבמת הכנסת. הדרך, העומדת לפניה, היא קצרה יותר. הממשלה **לה (לא ברור, יתכן 'יכולה' – ד.ב) להכין, לנסח, לערוך, ולספק את הודעתה ולמסור אותה על ידי לשכתה הקבועה לעתונות המקומית והבין לאומית. אין ספק, כי, אם הענין הוא חשוב, לא יקופח בדרך זו הפרסום. על כך משיבים יריבינו, כי הממשלה ה(*** לא ברור – ד.ב) במסרה את הודעותיה, בענינים מדיניים חשובים, באמצעות הכנסת, (***לא ברור, אולי באה – ד.ב) להוכיח את יחס הכבוד של לבית הנבחרים. כבוד מופלא. הופכים פרלמנט לאודוטורים, או בתרגום עברי חפשי, בית-בטוי למשכן האזנה, ומדברים על הערכת מעמדה של נציגות העם הנבחרת.
אולם מה על תביעתם של ארבעים חברי כנסת, היכולים לאלץ את הממשלה, בניגוד לרצונה או היעדרו לקיים דיון על הודעתה? יורשה לי לומר, כי לא נעלמה מאתנו תקנה זו. ***ם (לא ברור – ד.ב) היא היא נתקבלה על ידי הרוב, התומך, בממשלה כדי להגביל את המיעוט המתנגד לה. אין להסתיר, כי יש בה הרבה מן הקיפוח מעט מן ההגיון. על פי חוק יסוד: הכנסת, יכולים שלושים מבין חבריה לזמן, בימי פגרתה החוקית, מושב מיוחד שלה ולהביא בפניו, אמנם לדיון טרומי, כל בעיה. גם למספר רב זה יש היסטוריה קצרצרה של שרירות רובנית. המספר הקודם, שהיה קבוע במשך שנים רבות, היה עשרים וחמישה. בכנסת הקודמת הגיעו שתי סיעות אופוזיציה למספר כזה של נציגים. משום כך בלבד החליט הרוב להעלותו עד לשלושים, אף אם הזהרנוהו, כי כבר בכנסת הקרובה עלולה התחכמותם להיות לריק. כך באמת קרה. אבל, לכל הדעות, מדוע דרוש מיעוט כה גדול, כארבעים מתוך מאה ועשרים חברי כנסת, כדי להביא לדיון על הודעה אשר סיכומו בלאו הכי תלוי ברוב?
ברור כי לא נוכל לעת עתה לשנות את התקנה הזאת. היא מחייבת את הכנסת על כל סיעותיה. ולא נבוא בשום טענות פורמליות לממשלה, אם היא תמסור, מיזמתה של, הודעה בכנסת *בנצלה את רבוי ההיסוסים של סיעות *מפתן, שאינן משתתפות בקואליציה, היא תמנע, בהתאם לאות הכתובה בתקנון, דיון על הודעתה זו. תמיד יהיה אפשר להשמיע כלפיה טענות של שכל ישר וטעם טוב. ממשלה, המשמיעה דברים בבית הנבחרים, אינה צריכה, אף אם היא יכולה, למנוע דיון עליהם. אבל על טעם ועל שכל תמיד תהיינה מחולקות הדעות בין הבריות, ובייחוד בין ממשלה ובין אופוזיציה. בפרלמנט הבריטי למשל, אמר לפני שבוע דובר חשוב של האופוזיציה, כי ראש הממשלה הוא אדם נחמד אך טיפש. אנחנו בבית הנבחרים הישראלי לא נאמר כך. ראשית, משום שאין זה נכון. שנית, הסיפא אינה אדיבה... כבר ראינו, לאןנידרדרו מדינות, אשר הפרלמנטים שלהן ויתרו, כביכול מרצונם החפשי, על זכויותיהן הקבועות מול פני שלטון מתנשא. מבחינה זו אין להבדיל בין ענינים קטנים וגדולים, קלים או חמורים. כל ענין הנוגע לזכותו של בית הנבחרים או חברו, גדול וחמור הנהו. על אחת כמה וכמה זכותה של האופוזיציה להשמיע את דברה מעל בתמת הפרלמנט. אם ממשלה תוכל, על ידי התחכמות אווילית, לשלול לזכות זו, אנו אנו באים? אולי יש מישהו אצלנו שעיניו נשואות למהדורה ישראלית משופרת ומשופצת, של ,,דימוקרטיה חד-מפלגתית" או חד-מערכית בנוסח: הממשלה דיברה, אין להוסיף, אין לגרוע. האומה חייבת להיזהר. אופנה מדינית כמלבושית, נוטה להידבק ולהתפשט. אנחנו בודאי נזהיר את הציבור ונעמוד על המשמר.
