1949-02-04 תנועת החרות היתה הראשונה, שהעלתה בפני המוני העם את בעיית היחסים ההדדיים בין הממשלה לבין האופוזיציה (נדמה לי כי המונח העברי "הצד שכנגד" הנהו התרגום הנכון של המלה הלועזית, הן מן הבחינה הלשונית והן מן הבחינה המרושונית). באזני רבבות אזרחים שמענו את הדרישה, שיחדל בישראל ערבוב המושגים והתחומים. הסברנו, כי לאומה חפשית דרושה גם ממשלה וגם אופוזיציה. ביתר דיוק: לא פחות משדרושה למדינה ממשלה יציבה – דרושה לה אופוזיציה חזקה. אין לזהות את הממשלה עם השלטון.הממשלה היא חלק של שלטון העם; והצד שכנגד הוא חלקו השני. שונים הם התפקידים המעשיים של שני חלקי השלטון, אך ערכם בבנין הממלכתי – שווה. בפשטות: כל מקום שאין שם אופוזיציה – מת החופש. באין צד שכנגד, מזדהה מושג הממשלה עם מושג שלטון, אך שלטון חדל להיות שלטון העם, והופך להיות שלטונה של כת טוטאליטרית.
