1949-02-04 עם העברת הקו המבדיל בין שני גורמי שלטון התקין, יובן גם תפקידה אמתי של אופוזיציה מורשונית. היא תהיה פטורה מן האחריות למעשי הממשלה, ואף-על-פי-כן – או משום כל דוקא – תהיה שותפה לאחריות לגורל המדינה. אי לראות באופוזיציה "שור" המועד תמיד לנגח את המנהלים בפועל את עניני הממשלה. להפך יש לראות באופוזיציה את אחד הגלגלים שעליהם נשענת עגלת המדינה בהתקדמותה. חלוקת התפקידים פשוטה היא: אם העם הוא נושאה הראשון והאחרון של הרבונות, ואם נבחרי העם בבית-המחוקקים מייצגים את הרבונות, הרי אותם הנבחרים שלא נכנסו לממשלה, מוסיפים לשרת את העם ע''י הדרכה מתמדת, הדרכה להמוני העם ולחברי הממשלה כאחת. הדרכה זו מפרה את המחשבה מדינית. יש והאופוזיציה מניעה את הממשלה לעשות את צעד הנכון; יש והיא מונעת אותה מלעשות דבר רע. למעשה עצם קיומה של האופוזיציה הראויה לשמה, משפיע לטובי על דרכי הממשלה והחלטותיה. כל ממשלה שנבחרת חושבת מיד על היום שבו תצטרך להבחר שנית. ממשלה שמולה ניצבת אופוזיציה,תזהר מלגרוע ממדת תמיכתו של הצבור בה, כשם שתזהר מלהוסיף אהדה לצד שכנגד. אולם לא רק בשאלות הגדולות של "המדיניות הגבוהה" נודעת חשיבות רבה לפעילותם של נבחרי העם באופוזיציה: הם יכולים וחייבים לפעול, למנוע ולהניע גם בשאלות יום-יום. עוול כי יעשה לאזרח, האופוזיציה תגיב עליו ללא דיחוי. גרימת עוול ע''י נושאי השררה אינה דבר בלתי-שכיח. אין צורך לדגול בתיאוריה אנרכיסטית, כדי לדעת כי כל שלטון מביא בכנפיו עוול מסוים ליחיד; על אחת כמה וכמה - שיטה שלטונית, המבוססת על מפתח מפלגתי נפסד, על שאיפות מונופוליסטיות ועל הפליה פרוטקציוניסטית. מלחמה מתמדת בעוול מתמיד הריהו הכרח למדינה ולאומה; מלחמה זו היא מתפקידי האופוזיציה בתוקף מעמדה. אזרחי המדינה חייבים לדעת כי יש להם על מי להשען בקרב נציגות שנבחרה על ידיהם. הם חייבים לדעת, כי לא כל הצירים כבולות ידיהם באזיקי משמעת המפלגתי, המחייבת אותם לתמוך בחברי הממשלה או בעושי דברה. בבית-הנבחרים ישבו גם נבחרים חפשים, המסוגלים לדון בכל מקרה לגופו, ללא פזילה לעבר ספסלי המיניסטרים. ההכרה כי יש "פה" למקופחים, פה אשר שום פיתויים ושום איומים אינם עשויים לסתמו, תעמיק את הבטחון ביעילות המוסדות הדמוקרטיים, ותחנך המוני העם לאומץ לב אזרחי, שני גורמים נפשיים אשר בלעדיהם אין הדמוקרטיה אלא sham democracy כלומר שלטון עם למראית-עין בלבד.
