המטרה והשיטה בלחימה מהפכנית

ההחלטה לצאת ללחימה מהפכנית, היא מן הקשות בחיי האדם. המדובר הוא לא בצבא סדיר על מטהו, יחידותיו ותיכנונו. אמנם, טולסטוי כתב בנימת לגלוג עצוב על הפניית הטורים, ימינה ושמאלה; בין התכנית, שנקבעה מראש, ובין המציאות הנוצרת בשדה הקרב, אין לעתים, אלא קשר מקרי. גם המזל ממלא תפקיד במבצעים המתוכננים על כל פרטיהם. עובדה היא, כי אפילו נפוליאון בונאפרטה, בתארו, מאיטליה, את תכונותיהם של מפקדי חילותיו, הוסיף לגבי כל אחד מהם, את המלים: יש לו, או אין לו, מזל בשדה הקרב. מימי מלחמת העולם הראשונה נתפרסם במיוחד נוסח של הודעה חוזרת מטעם המטה האוסטרי: צבאותינו, תוך נצחון, נסוגו, על פי התכנית, לעמדות חדשות שנקבעו מלכתחילה. אבל, במלחמת העולם השנה הסביר צ'רצ'יל, אחר המעשה הרב בדונקירק, כי בנסיגות מוצלחות אין זוכים במערכה.

עם כל אלה, ידוע, כי צבא, הראוי לתפקידו, מכין תכניות שונות "לכל מקרה": יש והן מופעלות, אם לא על פרטיהן, הרי מעיקרן, בשדה הפעולה האנושית. לא תמיד, כמובן, מתאימה התוצאה למחשבה, אבל המתכננים תמיד מאמינים, כי ההצלחה תאיר להם פנים, כי הם ינצחו תוך התקדמות.

לא כן, הלוחם המהפכני. הוא יודע, כי, בצאתו למערכה, אשר אי אפשר כלל לתכננה, האפשרות הראשונה הסבירה, העומדת בפניו, היא שייתפס וייכלא. האפשרות השניה, שאף היא נראית, על פי הניסיון המצטבר, כריאלית, היא שישלם בחייו בעד ניסיונו. אין מנוס מפני מלשבת לוואי זו. יחסי הכוחות ידועים. לחימה מהפכנית היא תמיד של מעטים נגד הרבים. האחריות היא נוראה הבדידות קשה. הייסורים מובטחים. אך הניצחון, רק האלוהים יודע, האם ומתי, יבוא.

לא ייפלא איפוא, שהאדם, בכל התקופות, משלים, זמן רב, עם דיכוי, או עוול אחר, עד אשר הוא מחליט לקום וללחום בהם. תומאס ג'פרסון הותיר לנו, לפני מאתיים שנה, הסבר תמציתי לסובלנות הרבה, הקודמת למעשה המהפכני. בבואו להסביר לאומות העולם, מדוע שלוש עשרה המושבות החליטו לנתק את קשר התלות ביניהם ובין בריטניה, הוא מודה, כי התבונה תובעה, שממשלות הקיימות זמן רב, לא תורדנה בגלל סיבות קלות, או חולפות. הניסיון מוכיח, כותב ג'פרסון, כי האנושות נוטה יותר לסבול, כל עוד ניתן לשאת בסבל, מאשר לקום וללחום להחלפתן של צורות השלטון, אשר להן התרגלה. אבל אם שורה ארוכה של מעשי עוול מעל מוכיחים, כי הכוונה היא להטיל עליהם עריצות מוחלטת, או אז לא רק זכות, אלא חובה היא להפיל ממשל כזה, ולהקים במקומו משמרת חדשה... זוהי דברה העיקרי, הכלל אנושי, של הצהרת העצמאות האמריקאית.