המחוקק והמבצע

לפיכך חייב פרלמנט בכל מדינה, בה בוחרים ולא רק מטילים פתקים, להיות קנא לסמכותו ולהקפיד עליה יום יום לבל יבולע לה. לפי טבע הדברים, תלוייה הקפדה חיונית זו מעיקרה ברוב, כי אם הוא יהיה מרצונו החפשי כביכול, למציית לרשות המבצעת ולמצדיק הדין, בכל התנאים, על כל מעשיה, אף אלה הסותרים את החוקים ואת ההחלטות, המתקבלים בפרלמנט, יתחיל בזה, או יושלם, תהליך הוויתור ממית החופש. אבל מבחינת התקוה, לבל תפוס, גדולה היא זכותו של המיעוט האופוזיציוני וקדושה חובתו לא להסכים לוויתור הזה, או לא להשלים עמו, או, אם ניתן, לא להרשות אותו.