המורד הבודד

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ו אדר התש"כ, 25 במרץ 1960
מתוך:
עמוד 2

האדם הוא ייצור חברתי. לא רק אריסטו קבע זאת. כל אוהב חיים, ולא רק אוהב החכמה, יודע, כי כך הוא, מנסיונו, או אף מהיעדרו. הבדידות, ביחוד אם היא כפויה, נושאת עמה את עצב הגעגועים אל החברה. ורב הוא העצב ומתמיד ומכרסם. בוודאי, גם בין חברתיות ובין בדידות דרוש אותו שווי משקל, המבוקש על ידי חכמי הדורו. חברתיות מופרזת אך היא לאנוש. את זאת ניתן ללמוד, בעיקר, בארץ הגדולה, בה השיתופיות הוטלה על הכל בכל. איך נאנחים שם האנשים, בצנעה כמובן, על הדיור המשותף, על הרחצה בתור, על האכילה בצוותא? איך הם מתגעגעים על מה שהם קוראים בשפתם קצת ,,אויוטנוסט", על הפינה העצמית, על הבדידות המרגיעה? כזה הוא האדם. לא טוב לו, תמיד, עם הרבים; ורע לו, תמיד, עם עצמו. בשני המקרים הקיצוניים, אנחתו היא אנקתו.