המוסר של מטיפי המוסר

בנמל חיפה עצרה המשטרה את האזרח בן ציון הרטמן. המשטרה טוענת, כי האיש החזיק בידו פצצה. המשטרה סוברת, כי פצצה זו היתה מיועדת לפעולה איזו שהיא נגד ,,השילומים". ועוד טוענת המשטרה, כי מר הרטמן הצביע על מספר אנשים אחרים, שהיו מעורבים, לדבריו, או לדבריה, ,,בקשר" אנשים אלה נאסרו; הם נחקרים; המשטרה מבטיחה להביאם לדין.
כך ניראית, לפי שעה, ,,פרשת חיפה" מבחינה משפטית...וודאי, כל שוחר צדק, שאינו מטיף-מוסר (מפלצתי) יודע, כי אדם, אשר אשמתו לא הוכחה, וכל עוד היא לא הוכחה, אינו אשם. לפי שעה, עוד לא הוכח שום דבר לשום איש מבין האזרחים שנאסרו על סף השנה החדשה; המשטרה תצטרך להוכיח את כל מה שהיא טענה עד כה נגדם...

...מה אומר ההגיון? לשטח נמל חיפה הוכנסה פצצה, שמשקלה, לפי טענת המשטרה, שלשה קילוגרמים. כדי פצצה כזו תפגע באנשים, יש לשימה ולהפעילה בקירבתם. ,,אזור הפגיעה" של שלשה קילוגרמים חמרי נפץ הוא, לפי התנאים והמסיבות, כמה עשרות מטרים. שטח הנמל של חיפה הוא גדול מאד. מנין לו, למטיף-המוסר, שבעל הפצצה, אשר לא הופעלה, בא לשימה ולהפעילה דווקא באזור, בו נמצאים אנשים?
זאת ועוד. המשטרה סיפרה, שהיא אסרה את מר הרטמן בין השעה 11-12 לפני הצהרים וכי הפצצה, שנמצאה בידו, היתה מכוונת להפעלה לשעה שלש, אחרי הצהרים. מהודעת המשטרה, הטעונה, כהודעותיה הקודמות, הוכחה, יוצא כי בין הכנסת הפצצה לאיזה מקום, שעדיין לא נקבע, ובין הפעלתה, היו עוברות בין שלש עד ארבע שעות. לשם מה דרוש ,,לבעל פצצת שעון" זמן מעבר כזה? אפשר לטעון, כי הוא דרוש לו, כדי להבטיח לעצמו הסתלקות בטוחה, שקטה. אך משום מה אין מטיף מוסר יכול לשער, כי אפשר לנצל ,,זמן מעבר", ביחוד אם הוא מגיע עד לארבע שעות, כדי להזהיר מפני הסכנה אנשים, אם היא היתה צפויה להם? אף אם המשטרה אמרה את האמת ביחס למשקל הפצצה ,,ולזמן המעבר", אין הודעותיה נותנות כל יסוד להניח כי פצצת השעון, שנמצאה בידי מר הרטמן, היתה גורמת אבדות בנפש, גם לו היתה מופעלת. אבל שופרות התעמולה של הבולשת הזדרזו לטעון, כי ,,נמנע אסון מחריד";