הישיבה התשעים-ותשע של הכנסת השביעית – יום שלישי, ב' אב תש״ל 4 אוגוסט 1970 – הודעת ראש הממשלה על החלטת הממשלה בדבר יזמת השלום האמריקנית – דיון

בעוד שבוע ימלאו 1,900 שנה ליום ההוא בתולדותינו, כאשר הלגיון העשירי, בעזרת הלגיון החמישי והשנים-עשר, הסתער על הר הבית ושלח בבית תפארתנו אש. יהודה נפלה. ירושלים שועבדה. עוז מצאו אבותינו כעבור שני דורות בלבד לשוב ולקום ולמרוד וללחום ולהקים מדינה יהודית שנתקיימה מול כל הלגיונות של רומי שלוש שנים. אבל בוודאי שהיום ההוא, לפני 1,900 שנה, הוא יום המפנה בתולדותינו. על מלחמות היהודים ברומאים כתב יוסף בן מתתיהו. על מלחמות הרומאים ביהודים כתב טקיטוס. את אשר כתב פלביוס יודעים כולנו. אבל כאשר בא ההיסטוריון הרומי לתאר את מלחמות הרומאים ביהודים, הוא אומר:

Romanorum primus Gnaeius Pompeius Iudaeos demuit templumgue iure victoriae ingressus est.

הלגיונות אינם, ואנחנו שבנו לירושלים ״ויקטוריה יוריס״, לא בזכות הנצחון, אלא בנצחון הזכות. אבל אז קראו הרומאים ליהודים: HEP ,HEP. ומאז, במשך 1,850 שנה בקירוב, כל שונאי ישראל היו קוראים אחר כל יהודי HEP , HEP. האנטישמים הבערים והכסילים לא ידעו מה המוצא האטימולוגי של אימרה זו. HEP — "Hierusalem est perdita״. היום אנחנו אומרים באזני העולם כולו, בשעת מבחן לעמנו: Hierusalem ressurecta est.