הישיבה התשעים-וחמש של הכנסת השמינית – יום שני, הי חשון תשל״ה 21 אוקטובר 1974 – הכרת או"ם באירגוני המרצחים הערביים

שר החוץ דרש להכיר בזהות הפלשתינאית. איזו זהות פלשתינאית? מתי ציונים דיברו על מושג סלפני כזה? אני שואל שוב את שר החוץ: אם מתקיימת הזהות הזאת, היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת? ארץ-ישראל שייכת לעם היהודי בזכות, וכך האמנו כולנו ללא הבדל מפלגה והשקפה. יש בארץ-ישראל ערבים, הם בני העם הערבי. אנחנו מכירים בלאום הערבי. אנחנו מכירים בזכותם, בתרבותם, בשפתם, לחנך את ילדיהם במורשת אבותיהם. אנחנו רוצים לחיות עמם בשיווי זכויות, בשלום בכבוד, בהגינות. אין זו זהות פלשתינאית. המקור הרי הוא מפלשתינה — פלשתין, אויב שרצה למחוק כל קשר בין העם היהודי לבין ארץ-ישראל. אחרי דיכוי מרד בר-כוכבא, במקום יודיאה הרומית קרא לארץ הזו: פלשתינה. ולירושלים הוא קרא: אליה קאפיטולינה. ומשום כך חדר השם הזה לעמים אחרים ואנחנו היהודים צריכים לאשר שקיים מושג כזה? לאן אתם הולכים עם הודעות כאלה?... אלה הן הודעות חמורות ביותר גם מבחינת העתיד. היום אנחנו יכולים לראות לאן הן הוליכו. היזהרו רבותי, חידלו לכם מן השימוש בעצם המושג הזה, הוא חותר תחת כל יסוד קיומנו בארץ-ישראל, בכל חלק ממנה. נשוב כולנו יחד, כפי שהמסורת היהודית מדי פעם בפעם דורשת, אל מקורות הציונות. יש עם יהודי, יש ארץ-ישראל, הארץ שייכת לעם היהודי, יש ערבים בארצנו ואנחנו רוצים לחיות עמם בשיווי זכויות, בשלום ובכבוד.