הישיבה השש-עשרה של הכנסת הרביעית, יום שני, כ"ז כסלו תש"ך 28 דצמבר 1959 – חוק המעבר (תיקון) תש"ך – 1959

איך התהפכו היוצרות על-ידי חוק זה? יוצא שהממשלה מפקחת על הכנסת ולא הכנסת על הממשלה. אם יאמרו לי שיש הבדל בין מציאות לבין הלכה, אסכים, בוודאי, במשטר הפארלאמנטרי יש רוב בבית-הנבחרים, הממשלה הנהנית מאמונו של אותו רוב היא בדרך כלל הנהגתו הפוליטית; אם הממשלה מקבלת החלטה, בדרך כלל היא מניחה שהרוב יתמוך בה, והנחה זו לגיטימית לחלוטין. זוהי המציאות. זו המציאות באנגליה ובכל מדינה שקיים שם משטר פארלאמנטרי. אבל היכן נמצא משטר פארלאמנטרי שהחוק אומר שם במפורש: החליטה הממשלה — כזה ראה וקדש בפארלאמנט. אם הממשלה החליטה, אין עוד שכנוע, אין עוד שינוי, אין עוד אפשרות של הצבעה אחרת ; למעשה, אין עוד טעם לדיון — כזה ראה וקדש.
הרי זו הפיכת יוצרות מוחלטת לגבי היחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. הנה, כדי שלא תהיה שום אי-הבנה, רוצה אני לומר: זאת הפעם אני מסכים לחלוטין עם הודעתו של ראש הממשלה. לאמור, דרושה ממשלה, דרושה אופוזיציה; אי-אפשר להיות גם בממשלה וגם באופוזיציה. אם סיעה המשתתפת בממשלה מחליטה לפעול נגד מדיניותה, היא חייבת לעזוב את הממשלה. כל זה נכון, ודווקא אנשי האופוזיציה מעוניינים בסידורים פארלאמנטריים מובהקים כאלה.