הישיבה השש מאות ועשרים ושלוש של הכנסת השניה-התפטרות הממשלה והרכב ממשלה חדשה

על המאורע, שהביא בעקיפין לידי התפטרותה של הממשלה הקודמת, לא ארבה דברים. סיפור אספר. לפני מאה שנה בערך, נתקיים אי-שם באמריקה משפט: מלווה תבע לווה לדין. בא כוחו של התובע היה עורך-דין צעיר, שמו-אברהם לינקולן. תוך כדי הדיון המשפטי נתברר, שהמלווה קיבל את כספו. המשפט נמשך. פסק הדין עדיין לא ניתן. אך לפתע החל עורך הדין לינקולן לצעוד לעבר הדלת. קרא אליו השופט: מר לינקולן, לאן פניך מועדות? כלום לא תמשיך במשפט? אמר לינקולן: כבוד השופט, אני הולך לרחוץ את ידי. המבין יבין, במיוחד אם נזכור את העובדה, כי הסניגור במשפט, שנושאו לא היה כסף אלא דם, הציע לא פעם אלא פעמיים לבא-כוח התביעה להפסיקו, לשוב ולבדוק את העובדות, להתבונן ולהחליט, וההצעה הזאת נדחתה מתוך עקשות.