הישיבה השמינית של הכנסת הראשונה-דיון על הרכב הממשלה ותכניתה

ואשר למדיניות הפנים עלינו לעמוד על הסתירה שבין הצהרות תיאורטיות ובין המציאות. יש לקדם כמובן את ההצהרה על הבטחת חירות האדם. אולם חירות האדם והאזרח אינם הולכים בד בבד עם קיומם של חוקים, שהם ירושה מתקופת השיעבוד, חוקים שעליהם אמר היועץ המשפטי של ממשלתנו היום, שכמוהם לא חקקו אפילו בגרמניה הנאצית, והוסיף שהם מכניסים אותנו לתקופת האופל של ימי הביניים.אין חירות האזרח סובלת את עצם העובדה של קיום חוקים, המבטלים את זכויות היסוד של האדם, ההופכים את מדינתנו למעשה למדינת משטרה. לכן דרוש נדרוש את ביטולם של חוקי החירום הבריטיים המקוריים והישראליים הבלתי מקוריים, המטילים כתם על מדינתנו וסותרים בתוקף קיומם את ההצהרה על חירות האדם. והוא הדין ביחס לזכויותיה וסמכויותיה של הכנסת. לא די להצהיר על שלטון חופשי, רפובליקאני ודמוקראטי. שלטון כזה מבוסס קודם כל על הבחנת רשויות במדינה ודבר אפייני הוא, שהמפלגה השלטת עמדה על כך, שתינתן הסמכות לממשלה לפי חוק המעבר לקבוע, שזכותה לבצע מעשים מדיניים מרחיקים לכת ורק אחר כך למסור דין וחשבון לכנסת, בעוד שהחובה האלמנטארית, המוטלת על כל רשות מבצעת במדינה חפשית היא, להוציא לפועל את ההחלטות שנבחרי העם יקבלו ולבצע את קווי המדיניות, שייקבעו על ידי נבחרי העם. זה נשתקף גם בדיונים בקשר עם הקמת הוועדות בכנסת, שלפי הצעה בלתי רשמית מטעם חוגי הממשלה אינן צריכות אלא להיות בתי חרושת קטנים לחקיקת חוקים, בעוד שכל אחריות לביקורת מעשית על משרדי הממשלה ניטלת מהם.גם ועדות כמו ועדה למדיניות חוץ או לביטחון, שהן מן החיוניות ביותר במדינה, גם ועדות אלה אינן צריכות לקום לפי הצעה בלתי רשמית זו של חוגי ממשלה