הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ב אב תשל"ז 27 יולי 1977 הודעת ראש הממשלה על מסעו לארצות-הברית

הועלתה לפנינו הבעיה של ערביי ארץ-ישראל; בלעז היא נקראת Palestine Question. אנחנו מן הרגע הראשון השגנו על עצם המונח הזה. ״פלשתין״ זה שמה של ארץ, ארץ-ישראל.
כאשר אושר המאנדאט הבריטי בסאן-רמו נאמר בו "Recognition having been given to the connection between the Jewish People and Palestine".

כאשר וודרו וילסון, אשר נתן לעולם את המושג של הגדרה לאומית עצמית, מינה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועדה לענייני המזרח התיכון, היא הביאה לפניו המלצה לאמור: It is just that Palestine shall become a Jewish State - ישראל צריכה להיות למדינה יהודית.

כאשר ד״ר חיים וייצמן ז״ל עשה הסכם עם המלך פייסל נקבע ביסוד ההסכם שיהיו יחסי ידידות והבנה בין "The Arab State" ו-" Palestine". "אראב סטייט״ זה העם הערבי ו״פלשתיין״ — ארץ-ישראל בשביל העם היהודי.

כאשר הרברט סמואל היה הנציב הבריטי הראשון בארץ-ישראל הוא המציא המצאה מעניינת: באנגלית ״פלשתיין״, בערבית ״פלסטין״ ובעברית ״פלשתינה (א״י)", וכל אחד ידע שפירושן ארץ-ישראל. על-פי כל המסמכים האלה ואחרים ברור ש״פלשתיין״ פירושה ארץ-ישראל, הארץ שהובטחה לעם היהודי.

ולכן מי שקורא Palestine Question ומתכוון לערביי ארץ-ישראל מסלף את העובדות ההיסטוריות והוא אינו נאמן לאמת ההיסטורית. אנחנו מלכתחילה השגנו על עצם המונח Palestine Question. השיחות נסבו על הבעיה הזאת והמונחים היו שונים: בין השאר, Palestine Entity, ישות פלשתינאית או יחידה פלשתינאית. אנחנו הבהרנו שכל הצעה כזאת תביא באופן בלתי-נמנע להקמת מדינה הקרויה ״פלשתינאית״. באופן בלתי-נמנע, תהיינה ההצעות הממשיות המלוות את הרעיון הזה אשר תהיינה. ומדינה הקרויה ״פלשתינאית״, כפי שנניח מציע אותה נשיא מצרים סאדאת, ביהודה, בשומרון ובעזה, מחוברת בפרוזדור אקסטרי-טוריאלי, כלומר תחת ריבונות ערבית, בין שומרון ויהודה לבין עזה בדרום — מדינה כזאת היא סכנה לעצם קיומה של מדינת היהודים... מצב לא כזה, אבל דומה, היה קיים 19 שנים והיווה לנו שפיכות דמים מתמדת. הותקפנו בירושלים, בשפריר על-יד תל-אביב, באשקלון, באשדוד, בצפון, במזרח, בדרום, מדי שבוע בשבוע, אם לא מדי יום ביומו.