הישיבה השלוש מאות ושלושים ושבע של הכנסת השלישית-חוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז-1957
דברי הכנסת
-- אנו היושבים על כס השלטון, מאחר שיש לנו סמכות הקרויה "סמכות כדין" רשאים לעשות זאת, רשאים לוותר על באר-שבע. היודעים אתם לאיזו דמוראליזציה אתם גורמים בציבור שלנו, מדובר כאן בבגידה. מתן "סמכות כדין" לבגוד? היש דבר כזה בעולם? ושוב: אין זה דרוש לשום אדם, כי אם הממשלה חס וחלילה תחליט לעשות... זאת — התובע מטעם הממשלה הוא שיתבע אותם לדין? אולם גם מבחינה מוסרית איך אפשר לומר לעם שזוהי בגידה, כאשר אתם אומרים: אנו שנבחרנו לארבע שנים, ותוך ארבע השנים החלטנו על דעת 61 נבחרים לוותר על שטח משטחי המדינה — אז הכוונה איננה כוונה, המעשה איננו מעשה והבגידה איננה בגידה?
