הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושש של הכנסת השביעית יום רביעי, ח׳ טבת תשל״ג 13 דצמבר 1972 – הצעה לסדר-היום – מדיניות הממשלה ופעולותיה בשטחים יהודה, שומרון ועזה
אומרים לנו שיש בעיה דמוגרפית. ודאי שיש בעיה כזאת. אנחנו היום רוב של קרוב לשני שלישים יהודים ושליש ערבים. איזה עוול אנחנו עושים? אנחנו רוצים לחיות אתם יחד בשווי זכויות. יש למעלה ממאה מיליון ערבים, 1.2% של העם הגדול הזה נמצא תחת שלטונה של ממשלה יהודית. האם עמים אחמם אין להם חלקים ברחבי תבל תחת שלטון של ממשלה אחרת? האם זו לא תופעה מקובלת בעולמנו? איזה עוול? אנחנו רוצים לחיות יחד עם חלק קטון של עם גדול אחר, בשווי זכויות, חירות וצדק. מה העוול בזה? מדוע אנחנו צריכים להטיף שזה עוול? רוב של שני שלישים. מי שקורא יודע, אפילו הרצל וז׳בוטינסקי לא יכלו אלא לחלום בימיהם על רוב כזה, כי הרי בימיהם היינו מיעוט קטן, היום הגענו לרוב גדול. צריך לשמור עליו, צריך לקיים אותו, אפשר להגדיל אותו. העלייה פורצת מכל עבר. דרושה גם עלייה פנימית. הכל ביושר אנושי. מדוע צריך להטיף לחלוקה מחדש של ארץ ישראל?
