הישיבה השלוש מאות ושישים ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, גם בחשוון השתמ"א 13 אוקטובר 1980 – הודעת הממשלה על מצב היהודים בברית המועצות ובארצות אחרות

אדוני היושב-ראש, עלינו לקבוע היום שלוש עובדות: האחת — אין להבדיל, בשום-פנים-ואופן, בין אנטי-ישראליות, אנטי-ציוניות ואנטישמיות. נמצא רוב באירגון האומות המאוחדות ש״קבע״ כי הציונות, צריך להשוותה לגזענות. אוי לאזניים שכך שומעות, בשנות ה-80. הרי אנו היודעים — העם היהודי הוא אנטי-גזעני בכל תולדותיו. מגדולי תלמידי-חכמינו היו גרים. רבי עקיבא גר היה, אונקלוס גר היה, אלא שלימדו אותנו את תורתנו שלנו, ואנו קיבלנו אותם באהבה ואנו מעבירים מדור לדור את האהבה הזאת ואנו לומדים מפיהם ומעריצים אותם. העם היהודי וגזענות? הוא שונא גזענות, הוא אנטי-גזעני משחר תקומתו, מאז עלייתו על בימת ההיסטוריה והציונות. תנועת השיחרור הנפלאה, ההומאנית, האנושית ביותר בתולדות האדם, התנועה לשיחרור האומה מגלות ארורה של 1,800 שנה, להשיב את העם למולדתו, לחיות בה בשלום, בצדק וביושר עם השכנים — זאת תמצית הציונות. להשוות אותה לגזענות, את תנועת השיחרור של העם היהודי — כך עשה אירגון האומות המאוחדות ברוב גדול, אוטומאטי, שיכול לקבל כל מיני החלטות. ומה הפלא אם ההסתה הזאת נגד הציונות הופכת להסתה נגד היהדות בעיני כל הבורים, בעיני כל עמי-הארצות, בעיני כל חיות-הטרף המהלכות על שתיים? ההסתה נגד המדינה היהודית היא הסתה באופן אובייקטיווי נגד העם היהודי, נגד כל יהודי באשר הוא שם.