הישיבה השלוש מאות ואחת של הכנסת החמישית יום שני, ט"ס כסליו תשכ"ד 2 דצמבר 1963 -הודעת שרת החוץ על הדיונים בעצרת האו"ם – דיון

ישיבת כנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ז כסלו התשכ"ד, 2 בדצמבר 1963
מתוך:
כרך 38

אשר לבעיה עצמה, אדוני היושב-ראש, אסור לנו להראות שום חולשת-לב. אני מוכן לשוב ולומר: יש בבעיה זו אספקט אנושי. מי כמונו היהודים מבינים לגורלם של פליטים. אבל יש אספקט אנושי מכריע וגורלי - קיומה של מדינת ישראל. לא רק חירותנו תלויה בה; עצם קיומנו תלוי בה. החזרת פליטים במספר כלשהו, לחץ להחזרת פליטים בצורה כלשהי. פירושם סיכון קיומנו. את בעיית הפליטים אפשר היה לפתור מזמן ואפשר לפתור אותה גם בעתיד הקרוב באופן אנושי, כפי שפתרו בעיות הרבה יותר סבוכות בכל חלקי העולם. מיליונים של פליטים קמו בין הודו ופאקיסטאן; מיליון וחצי פליטים היו בין יוון ותורכיה בשנות העשרים; מיליונים של פליטים היו באירופה. בעייתם נפתרה באופן אנושי על-ידי יישובם מחדש. למעשה מבחינת המספר ההתחלתי, המדובר הוא על 400,000 עד לכל היותר 500,000 פליטים. בעיה כזו אי-אפשר לפתור בצורה אנושית המקובלת בכל העולם? אל לנו להראות חולשת לב כלשהו ולערוך את הזיגזגים שערכה הממשלה לעיני כל, בניגוד להחלטת הכנסת, בארגון האומות המאוחדות.

נאמר לארצות-הברית, הנושאת באחריות מכרעת להצעת ההחלטה כפי שנתקבלה בוועדה המדינית המקבילה, ונאמר לכל המדינות שוחרות החופש והשלום: בענין זה non possumus. בעיה גורלית היא לנו. קיומנו מוטל על כף המאזניים - וחירותנו. ואנו, כאחד העמים שהשתחררו משלטון קולוניאלי, עליהם דיבר הנשיא קנדי המנוח בנאום ההשבעה שלו, נוסיף לתמוך בחזקה בחירותנו שלנו.