הישיבה השלושים ושמונה של הכנסת השניה

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט' טבת התשי"ב, 7 בינואר 1952
מתוך:
כרך 10 עמ' 903-910

ב-1919 אירעה טרגדיה בעיר יהודית, עיר נידחת, אם כי עיר ואם בישראל, ושמה פינסק. גנרל פולני אנטישמי הוציא שלושים-וארבעה יהודים, חשד בהם שהם בולשביקים, העמיד אותם אל הקיר, רצח אותם. אני אז נער הייתי. לימדוני לומר שיר על ההרג ההוא. את כל המלים אינני זוכר, אך את המשפט הזה עדיין אני זוכר: "בעסער קומט נישט צו דער סדר נאכט" (מוטב שלא תבואו לליל-הסדר). העולם היה אז אחר והוא נזדעזע בגלל רצח שלושים-וארבעה יהודים, מורגנטאו בא מאמריקה; נשלחה ועדת-חקירה מאנגליה; הממשלה הפולנית - במחציתה אנטישמית ובמחציתה לא אנטישמית - הקימה ועדת-חקירה פארלאמנטארית, והנה על סמך החלטה של ועדת-החקירה הפארלאמנטארית ההיא הציעה הממשלה הפולנית לבני המשפחות השכולות לתת פיצויים על מה שאירע לאבותיהם ואחיהם. והממשלה הפולנית לא היתה אחראית במישרין לרצח. הגנרל ליסאנסקי עשה זאת על דעת עצמו. הממשלה הפולנית הסתייגה מן הרצח, והיא הציעה לבני המשפחות פיצויים. ואז — על כך מספר לנו הספר המונח לפני — התכנס הוועד הציוני בעיר פינסק, קרא לכל המשפחות הללו ואמר להם: