הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השביעית- יום שני, ג׳ אדר א׳ תש״ל 9 פברואר 1970 – חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970
נכון, יש מימי קדם איסור חיתון בין יהודים ולא יהודים. הזו גזענות? אם כך, אולי השפה העברית שלנו, שבה דבקנו, גזענית אף היא? מה נטפלנו לשפה הזאת? כבר שכחנוה במשך הדורות. לא, אמרנו, עברית נדבר. איך דבקנו בארץ הזאת, איך התפללנו לגשמים בה, אלפי מילין בהיותנו מרוחקים ממנה, כאשר שום תועלת לא צמחה לנו מהתפילה הזו? אולי זו גזענות? נכון, העם היהודי יש בו איחוד וייחוד, אחרת לא היה קיים. אדרבה, יעלה כל פרוגרסיסט על הבמה הזאת ויאמר לנו — יש לי הצעה אחרת; ייסגר בחדר ויאמר לעצמו — האם היה העם קיים, אילמלא האיסור הזה? האם לא היה נעלם יחד עם עמים אדירים ממנו ולא היה נשאר זכר, או לא היה נשאר אלא זכר, ממנו? המעט כנגד הרבים — היה צריך לשמור עליו. לו היו נישואי תערובת מותרים, לא היה נשאר מאתנו אפילו שריד ופליט. עמנו יכול היה למנות בין 200 ל -250 מיליון נפש, כי הוא אחד העמים העתיקים ביותר עלי אדמות שחוט קיומו לא ניתק אפילו יום אחד במשך אלפי שנים. מדוע לא נותרנו אלא שלושה-עשר מיליון? שתי סיבות לכך: הטבח והטמיעה. ומי יודע אם לא לקחה הטמיעה מה שנטל הטבח. ודאי מיליונים רבים בכל הדורות. אילמלא האיסור הזה היינו נטמעים מזמן.
