הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השביעית- יום שני, ג׳ אדר א׳ תש״ל 9 פברואר 1970 – חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970

בשני המאורעות הכבירים האלה — היציאה של אבי האומה מאור כשדים ומחרן והיציאה של האומה מארץ מצרים מעבדות לחירות - יוצאים בני ישראל כדי לעבוד את אלוהיהם. האמונה של בני ישראל לא הוטלה על-ידי כוח חיצוני, לא בחרב, לא בכפייה, לא בשיכנוע פרוזליטי; נהפוך הוא: הם עוזבים עמים, הם נוטשים ארצות, כדי לקיים את אמונתם, בארץ המכורה, בארץ מכורה שניתנה להם לרשתה.

כך קמה ההיסטוריה של העם היהודי, וכך היא נמשכת קרוב לארבעת אלפים שנה. מעולם לגבי היהודי לא היתה הפרדה בין לאום לדת. חוסר ההפרדה אין פירושו כפייה של דתיות. אסור, אי-אפשר, לכפות, אלא שביחס לשני המושגים - לאום ודת - אין הפרדה. אין הפרדה בין לאום יהודי לבין דת יהודית, ובין דת יהודית לבין לאום יהודי. כך התפתח עמנו בניגוד לעמים אחרים.