הישיבה השביעית של הכנסת העשירית יום רביעי, ה` באב התשמ"א 5 באוגוסט 1981 – הודעה על הרכבת הממשלה
דברי הכנסת
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם. בטחון - הגנה עצמית, הפצצת הכור העירקייורשה לי, אדוני היושב–ראש, לעבור לבעיות מדיניות. באחרונה הועמדה בכל חריפותה על סדר–יומנו, כמו על סדר–יומה של הקהיליה הבין–לאומית, הבעיה של הגנה לאומית עצמית. חובתנו לבררה, אם אפשר, עד תום. קיימת הגדרה למושג זה באמנת ארגון האומות המאוחדות, סעיף 51, לאמור: מאומה באמנה זו לא יפגע בזכות הטבעית – inherent right – של הגנה עצמית, אינדיבידואלית או קיבוצית, אם התקפה מזוינת מתרחשת נגד חבר של ארגון האומות המאוחדות, עד אשר מועצת הביטחון נקטה אמצעים הכרחיים כדי לקיים שלום וביטחון בין–לאומיים.
לא הרבה אפשר ללמוד מהגדרה כוללנית זו. יש בה מושג חשוב, והוא: ההגנה העצמית היא טבעית. יש בה קביעה עובדתית רצינית, לאמור: שום אומה מותקפת אינה חייבת לחכות עד אשר מועצת הביטחון, כפי שנאמר, תנקוט את הצעדים ההכרחיים. זכותה להתגונן, ומאחר שהזכות היא טבעית, אפשר גם בהחלט לומר: חובתה להגן על עצמה.
מדויקת הרבה יותר היא ההגדרה המצויה בחוזה לוקרנו המפורסם, אשר צ`רצ`יל קרא לו: המסמך המדויק ביותר בהסכמים הבין–לאומיים. חוזה לוקרנו קובע: "גרמניה ובלגיה וגם גרמניה וצרפת מתחייבות באופן הדדי, כי בשום מקרה לא יתקפו אחת את רעותה, לא יפלשו אחת לשטחה של רעותה, ולא יפנו למלחמה אחת נגד רעותה. ואולם קביעה זו לא תחול במקרה של שימוש בזכות של הגנה חוקית, זאת אומרת, התנגדות להפרת ההתחייבות הכלולה בסעיף הקודם." במלים אחרות, אם אחת המדינות החתומות על ההסכם תוקפת את רעותה או פולשת לתוך שטחה או אוסרת מלחמה עליה, זכאית המדינה המותקפת, בהשתמשה בזכותה להגנה חוקית, לתקוף את המדינה התוקפת, לפלוש לתוך שטחה ולהשיב מלחמה שערה.
מבחינה זו מעניינת גם ההגדרה של התוקפנות, על–פי הצעתה החוזרת ונשנית של ברית–המועצות בארגון האומות המאוחדות. תוקפנות, כמובן, נותנת למדינה המותקפת את מלוא הזכות להגנה עצמית לגיטימית. במסמך הסובייטי נאמר בין השאר: "שימוש על–ידי מדינה בכוחות מזוינים על–ידי שליחת כנופיות חמושות, שכירי חרב, טרוריסטים או מחבלים לשטח של מדינה אחרת – כל אלה ייחשבו כמעשים של תוקפנות עקיפה –indirect agression. מובן מאליו שגם תוקפנות עקיפה, תוקפנות היא."
תהיינה ההגדרות אשר תהינה ויהיו פירושיהן אשר יהיו, ברור לכל אדם בעל רצון טוב, כי בצאת חיל האוויר שלנו להשמיד את הכור האטומי ליד בגדד, שנועד, על–פי הידיעות המוסמכות והבטוחות ביותר אשר הגיעונו, לייצר פצצות אטומיות, פעלה מדינתנו למען הגנה לאומית עצמית לגיטימית במובן הנשגב של מושג זה.
יש לאל ידנו להוכיח במסמכים, כי הרודן העירקי צדאם חוסיין הקים את הכור האטומי של שבעים קילווט למען מטרה אחת מכרעת: ייצור פצצות אטומיות נגד מדינת ישראל. פעולתו של חיל האוויר היתה במלוא משמעות המושג פעולת הצלה למאות אלפי אזרחים ישראלים, ובתוכם רבבות מילדי ישראל.
נעלה על נס לפני הכנסת את גבורת בנינו שכך הגנו על עמם.
הוא הדין בפעולותיו של צה"ל על כל זרועותיו נגד ארגוני המחבלים בלבנון, המקבלים את נשקם במספרים אדירים, לרבות טילי קטיושה, טנקים ותותחים רחוקי טווח מברית–המועצות, מקוריאה הצפונית, מבולגריה, מסוריה, מלוב, וגם – כפי שנודע לנו לפני ימים מספר בביטחון מוחלט – מערב הסעודית.
יש סלפנים מקרב בני–ברית, ושאינם בני–ברית, האומרים כי חיל האוויר, על–פי החלטת הממשלה, יצא להפציץ את ביירות, ולא היא. את ביירות הפגיזו והפציצו הסורים והמחבלים וגרמו להרג של אלפי אזרחים, בהפנותם את נשקם במישרין ובמכוון נגד אזרחים ועשו את העיר היפה לעיר רפאים. חיל האוויר שלנו יצא לתקוף את מפקדות המחבלים בביירות ובמקומות אחרים, אותן מפקדות אשר מהן יצאו הפקודות להפגיז באכזריות ובהתמדה את קריית–שמונה ואת נהריה, את משגב–עם ואת מטולה, עיירה, מושבה וקיבוץ, שוב מתוך כוונה יחידה לפגוע באוכלוסייה האזרחית.
אומנם כן, במבצע ההגנתי הזה נפגעו גם אזרחים. אנו מצטערים על כך ואמרנו זאת כבר בפומבי.
