הישיבה הרביעית של האסיפה המכוננת – חוק המעבר

מציעים אנו לקבוע מספר מסויים ובלתי מקרי של מיניסטריונים. יש צורך במיניסטריון לעניני חוץ, יש הכרח במיניסטריון לעניני פנים, אשר לו, בין השאר, שייכים התפקידים של משטרה. יש צורך במיניסטריונים לאוצר, למשפטים, לחינוך, לעבודה, ובמיניסטריון גדול לעניני הכלכלה דבר המקובל בהרבה ארצות בזמנים החדשים. באשר עניני הכלכלה היו לענינים מסובכים. ולא אף על פי כן, אלא דוקא משום כך נמצא שמן ההכרח להקים מיניסטריון אחיד לכל עניני הכלכלה, בכרי שהמדינה תוכל להיבנות. משום כך אנו מציעים שבחוקת המעבר ייאמר במפורש, שהממשלה תהיה מורכבת מ-8 משרדים והם: חוץ, פנים, צבא, אוצר, משפטים, חינוך, עבודה וכלכלה. איני מציע להכניס את שמות המיניסטריונים לסעיף. אני הסברתי את הענין במהותו רק כדי להבהיר משום מה אנו מציעים מספר זה ולא אחר. ברור שאם יהיה הכרח להקים מיניסטריון נוסף — לא יהיה כל קושי מבחינת החוק הזה שאנו נקבל, אם באמת מיניסטריון זה יהיה יעיל. אם למשל, יוחלט להקים מיניסטריון לעניני קליטת העליה, בעיה המיוחדת למדינתנו, אפשר לחוקק חוק מיוחד — וחוק המעבר איננו מונע זאת, מפני שאינו אלא חוק מעבר. ואז יוקם אותו מיניסטריון. אך דרוש סייג, שמיניסטריונים יקומו לא על מנת שימונו להם מיניסטרים לפי מפתח מפלגתי, אלא משום שהם בני תועלת למכונה הממשלתית. ברור שישנה גם בעיה תקציבית, ואסור להקל ראש בבעיה זו, החשובה כשלעצמה. אפשר לטעון שגם מחלקות המטפלות בענינים אחרים מצריכות הוצאת כספים, אך אין כל השוואה בין ההוצאות הכרוכות בהתאמת מנגנון של מיניסטריון שלם לבין הוצאות של מחלקה. לטובת המדינה, ליעילות עבודת הממשלה וגם לטובת משלם המסים העברי