הישיבה המאתים ושמונים ושלוש של הכנסת החמישית יום שני, ג חשון תשכ"ד 21 אוקטובר 1963
ישיבת כנסת
1963-10-25 מי שיודע אלף-בית במדיניות ובהיסטוריה, יבין את ההבדל היסודי בין ברית הדדית לבין ערובה חד-צדדית. אלמלא היה הבדל ביניהן, תולדות העמים היו של עריבים ומעורבים. ולא היא. תולדות העמים הן של בריתות, כרותות וחרותות, להגנה, להתקפה, או להגנה-והתקפה; מקוימות, מופעלות וגם מופרות. אבל העובדה שבריתות הופרו, עוד לא יצרה שום תיאוריה בעולם שבגללה צריך לוותר על עצם הרעיון של ברית. נהפוך הוא. גם המדינות שיש להן כוח אדיר להשמדה הדדית מחפשות בריתות. משל למה הדבר דומה? אם בגלל העובדה שיש גירושין, יטען מישהו שאין עוד טעם בנישואין. ההבדל בין ערובה לבין ברית בשבילנו הוא כהבדל שבין יהודי חסות לבין יהודי חירות; בין שתדלנות לבין מדיניות, איננו רוצים ערובה חד-צדדית, מדיניות של בריתות עלינו לנהל.
כאשר אנו העלינו לפני שנים רבות את רעיון הברית עם צרפת, נאמר לנו: מוטב ידידות בלי ברית מאשר ברית בלי ידידות. יפה מאד. אבל למה לא תיתכן ברית עם ידידות, ברית מתוך ידידות? לכל הדעות, אהבה עם נישואין עדיפה ממנה בלעדיהם, נישואין עם אהבה עדיפים מהם בלעדיה...עלינו לשמור על כוחנו ולהגבירו, ועלינו לנהל מדיניות של בריתות. למדינת ישראל יש אויבים, ומעובדה זו נגזר הצו לחפש ידידים, ואם אפשר - בעלי-ברית, לא נותני ערובה.
