הישיבה המאתים וחמישים ושבע של הכנסת הראשונה-הפעלת סעיף 111 של תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; ביטול תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945
דברי הכנסת
הממשלה הזאת, כפי שאמר מר שרת, נמצאת במצב מיוחד, ואנו יודעים כי היא נמצאת במצב מיוחד. היא כבר התפטרה. הבית הביע לה אי אמון; פעם שניה אי אפשר להביע אי אמון. במשטר פרלמנטרי, כאשר הממשלה עושה מעשה שאינו מוצא חן בעיני בית המחוקקים, אזי מציעים הצעה להביע לממשלה הזאת אי אמון. בהתקבל הצעה זאת על ידי הרוב בבית המחוקקים, מבינה ממשלה שהחלטתה בטלה ומבוטלת וקמה ממשלה אחרת. אולם מהו המצב אצלנו? אנו כבר הבענו לכם אי אמון, ואתם ממשלה מפוטרת, אין מאחוריכם רוב בפרלמנט הזה; אתם ממשלת מעבר; אתם ממשלה בפועל. כל השמות לאה אינם מענינים אותנו, אבל אין אליכם און בבית זה! ...ואתם הנמצאים במצב המיוחד הזה עושים פעולות, המקוממות את נפשו של הרוב בבית המחוקקים, כפי שהוכח על ידי ההצבעה הזאת. האם תטענו כלפינו: דווקא משום שאין לנו הרוב,מותר לנו לעשות כל דבר נגד דעת הרוב? הפילוסופיה הזאת כבר יותר מדי מרחיקה לכת. דוקא משום כך – לא רק זכותה אלא גם חובתה של הכנסת לפקח על כל פעולה ופעולה שלכם. זהו המצב הקלסי שבו הזכות שלנו לפקח על הופכת להיות חובה.