הישיבה המאתים וחמישים ושבע של הכנסת הראשונה-הפעלת סעיף 111 של תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; ביטול תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945
דברי הכנסת
מראשית תקומת המדינה טענו להפרדת הרשויות. אבל, אם באים אנשים שהם הרשות המבצעת והם נוטלים לידיהם את הזכות לשיפוט, - כלומר קודם כל הם מחסלים את התיאוריה של הפרדת הסמכויות בין הסמכות השופטת ובין הסמכות המבצעת – כלום יש רצינות לטענתם של אנשים אלה להפרדת רשויות?כל ערכה – מבחינת זכויות האדם והאזרח – של הדוקטורינה על הפרדת הרשויות היא בעיקר להפרדה בין הרשות השופטת ובין הרשות המבצעת. כי אם הרשות המבצעת נוטלת לעצמה זכויות שיפוט, כלומר אם הנאשם והמאשים הופך להיות באותו מעמד גם שופט, אז חסל סדר החירות במדינה ...
עיקר ההפרדה היא בין הרשות השופטת לבין שאר הרשויות במדינה. את ההפרדה הזו חיסלתם על ידי הפעלת חוקי החרום. שמתם עצמכם שופטים; שמתם אנשים במחנה ריכוז.
היום בא אלינו שר המשפטים בטענה כי הפרזנו במידה מסויימת, כשאמרנו שבג'למה קיים מחנה ריכוז. הוא טען ששם בית סהר מסודר עם חדרים מרווחים. כב' שר המשפטים! המדובר אינו בחדרים מרווחים או חשוכים. מחנה ריכוז הוא כל מקום שבו יושב בן אדם כלא שלא על פי פסק דן של בית דין. זוהי הגדרה "מדעית" ואין אחרת. ועל כן, אף אילו לא הייתם מריצים את האנשים האלה שעות עד אפיסת הכוחות, אילו המחנכים שלכם לא היו מצווים אחר כך לבחורים המעונים האלה שאינני יודע אם הם אשמים או לא – בית דין לא קבע זאת- לומר: "תודה רבה אדוני השוטר"- גם אם הייתם נותנים להם את כל התנאים הטובים ביותר, בכל זאת היה זה מחנה ריכוז. כי אתם ממשלה, רשות מבצעת גרידא, ושמתם אנשים במצער, שפטתם אותם לעונש. באיזו זכות?
