הישיבה המאתיים-ושבע של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ"ב אב תשל"ה – 30 יולי 1975 – חוק יסוד: הצבא; חוק השיפוט הצבאי תיקון מס' 9 – תשל"ה- 1975

לאחרונה, בעיקר בעקבות מלחמת יום-הכיפורים, שמענו שצבא ישראל אינו יכול עוד להרתיע, הוא יכול רק, במקרה של התקפת אויב, להכריע, לנצח, להדוף את האויב. אל לנו לקבל את התיאוריה הזאת. צבאנו מסוגל להרתיע את האויב מפני חידוש התוקפנות. זה תפקידו העיקרי. איננו רוצים במלחמה ונוכחנו לדעת, דווקא בשלוש תקופות בשנים האחרונות, כי כאשר לא היינו מוכנים לא היתה הרתעה, כאשר היינו מוכנים — צבאנו הרתיע. זה צריך להיות קו המחשבה לגבי העתיד. אם נהיה מוכנים, אם ניתן לצבאנו את מיטב הנשק ומירבו, את מיטב האימונים ומירבם, אם נקיים את הטוב בקווי המגן — אנו מסוגלים להרתיע את האויב מפני תוקפנות וכך להשיב לכל איומי המלחמה המושמעים באזנינו כדי לנסות להכניענו. זו התשובה המעשית ואז נוכל לפעול כעם בן-חורין לפי שיקולנו כיצד לעשות ניצול בכל, ושום איום מלחמה של האויב לא ישפיע על ההחלטות של עמנו ונציגיו.