הישיבה המאה-ותשעים-ושבע של הכנסת השביעית – יום רביעי, כ״ג סיון תשל״א 16 יוני 1971 – הצעות חוק של חברי כנסת – חוק התפזרות הכנסת השביעית, תשל״א – 1971
דברי הכנסת
...תשובה לנאום של סגן ראש-הממשלה אלון
גברתי היושבת-ראש. סגן ראש הממשלה ציטט מדברי. אני רוצה לומר להרגעתו שהייתי חוזר עליהם מלה במלה אלמלא חששתי שחברי הכנסת יתחילו לשעמם איש את רעהו אם בכל נאום יחזרו על נאומיהם הקודמים. הדבר חל גם על חברי הממשלה. אני חותם על דברי הקודמים.
לפי דעתי, לפי הכרתי העמוקה, הפרה הממשלה את קווי היסוד שהיא הציעה לכנסת לאשרם, ועל-ידי כך הפרה את חוק יסוד: הממשלה, בו מצוי סעיף על הצהרת אמונים של כל חבר מחברי הממשלה, אשר לפיה הוא מתחייב לקיים את החלטות הכנסת, אבל כמובן יש דעות שונות. ידגול איפוא כל אחד בדעתו שלו.
בכל זאת, סגן ראש הממשלה הנכבד: אמרת שאינך משפטן, אבל ניסית לפסוק בין שני משפטנים - היועץ המשפטי לממשלה וחבר-הכנסת הפרופסור קלינגהופר. לכן אני רוצה להשתדל להוכיח לך שחוות-הדעת המשפטית השלישית, שלך, היא בוסר. אני מקווה שלא נפגעת מן הביטוי הפרלמנטרי הזה.
שר-המשפטים י. ש. שפירא:
״בוסר׳׳ זהו דבר מבטיח, שיהיה פעם דבר גדול.
מנחם בגין (גח״ל):
שר המשפטים, אם זה מבטיח - אז יבטיח לשנינו. בוסר.
הנה אביא לתשומת-לבך את סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה: ״משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, ותבקש הבעת אמון״. לפי הכרתי קווי היסוד על-פי סעיף זה לחוק יסוד: הממשלה הם חלק מתהליך הבעת האמון על-ידי הכנסת. שאם לא כן, המלים ״תודיע על קווי היסוד של מדיניותה״ לא היו מופיעות כלל בסעיף הזה. בטרם תבקש הממשלה את אמון הכנסת, היא חייבת להודיע לה על קווי היסוד של מדיניותה.
כמובן אפשר לעקוף כל חוק. זו תורה קלה מאוד. אפשר לשאול כל עורך-דין, והוא ישיב בתשובה הצינית המפורסמת: מה זו תורת החוק — כיצד עוקפים אותו. והממשלה יכולה לנסות להיתמם, לאחוז עיניים, להטעות ולומר: מה עשינו, הרי אפילו לא סטינו מקווי היסוד, לא התחייבנו על שום דבר. הכנסת שמעה הודעות והיא יכולה לשנות. אני מקבל את דעתו של חבר-הכנסת הפרופסור קלינגהופר כפי שאתה קראת מדבריו. הממשלה, במקרה שהיא סוטה מקווי היסוד, חייבת לבקש החלטה של הכנסת אשר תאשר את הסטייה הזאת.
עכשיו אתה מספר שכך קרה. כאן אני חייב לומר בלשון פרלמנטרית: לא דייקת. די אם אומר את זאת. אדרבה, מתי החלה הממשלה לדון עם ממשלת ארצות-הברית על נסיגה מתעלת סואץ באין חוזה שלום? פה יושבים חברי ממשלה ששמעו מפי בפעם הראשונה את ההערה, בהזדמנות מסויימת: הרי זוהי סטייה מוחלטת מן הסעיף הידוע ״באין חוזה שלום, תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע עם הפסקת האש״. עבדנו על הסעיף הזה כולנו, עוד במארס 1969: הכנסנו אותו לקווי היסוד בדצמבר 1969. שקלנו כל מלה. מתי התכחשתם לסעיף הזה? לאחר שקיבלתם אישור הכנסת לסטייה? אדרבה, בדוק את התאריכים. התחייבתם בפני האמריקאים לנסיגה מתעלת סואץ באין חוזה שלום, וביקשתם מהם להחיל את הודעתו של הנשיא ניקסון מיולי 1970 על הקו החדש. האם אין זו התחייבות לנסיגה באין חוזה שלום?
כמובן, אפשר לעקם כל כתוב במלים מסויימות. בכל זאת אני סובר שיושבים פה אנשים שלא רק יודעים את העובדות, אלא גם מפעילים את שכלם. אתה יכול לומר: לפי דעתנו, היינו זכאים בדיעבד לבוא ולבקש את אישורה של הכנסת. וזוהי טענה שנויה במחלוקת. אינך יכול לטעון, על-פי התאריכים והעובדות, שהיתה לכם על-פי קווי היסוד של הממשלה, שאושרו בכנסת, הסמכות — אלמלא שמעתם את ההערה מפי איש האופוזיציה, אולי אפילו לא הייתם שמים לב לכך — להתחייב על נסיגה מתעלת סואץ, מקו הפסקת האש, באין חוזה שלום.
לא נאה לנסות עוד פעם, בעניין חשוב כל-כך, להטעות את הכנסת. ציטטת את דבריה של ראש הממשלה מפברואר השתא בעקבות הצעתו המפורסמת של שליט מצרים סאדאת. מה אמרה? האם לא שמענו? והיום לא חזרת על הדברים האלה? דה-אסקלציה הדדית...
לכן אני מוסיף לטעון שבדיון ההוא עם האמריקאים אתם במפורש הפרתם את קווי היסוד של הממשלה, וכפי שאני הסברתי — את החוק שלפיו חברי הממשלה מתחייבים לקיים את החלטות הכנסת.
גברתי היושבת-ראש, פלוטארך מספר על שלושה קיסרים ברומי העתיקה: האחד היה מקיים את החלטות הסנאט שהוא הציע אותן; השני היה מקיים את החלטות הסנאט שנתקבלו בניגוד לדעתו; השלישי היה מפר אפילו את החלטות הסנאט שנתקבלו לפי הצעתו. הממשלה הציעה את קווי היסוד האלה לכנסת. הכנסת נתבקשה לאשר אותם. אתם הפרתם את קווי היסוד שנתקבלו בכנסת לפי הצעת הממשלה...
...היום באמת שמענו תורה מעניינת מאוד. אני מבקש שכל חברי הבית יתבוננו בה וידונו בה. מצעים — מה הם מצעים? קווי היסוד — מה הם קווי היסוד? אפשר ללכת אל הבוחרים ולומר להם, בעניין לא קטן, אולי גורלי, דבר מסויים; אחר כך נוצרת ׳׳סיטואציה" אפשר לפנות עורף למה שנאמר לבוחרים, ובסיטואציה החדשה לפעול בניגוד להבטחה זו. הוא הדין לגבי קווי היסוד. הם כללים של מדיניות, איך הם יכולים לחייב במצב מסויים י הם מפורשים. מה יכול להיות יותר מפורש מאשר ״באין חוזה שלום... ״ וגו'? אף-על-פי- כן אפשר לפעול נגדם. לאן נגיע בתורה כזאת, סגן ראש הממשלה? אני מבקש ממך שתשוב ותקרא דבריך, ותשקול: האם באמת אינם עלולים להביא לידי תוצאות חמורות מאוד? קוראים לכך פראגמאטיסם. קרא לכך בשם מדוייק יותר, אופורטוניסם, אבל בלתי-מוגבל. אפשר לבקש אמונם של רבבות, של מאות אלפי אזרחים, ואחר כך לטעון: אמנם אמרנו להם, בזכות אמירתנו קיבלנו מידה כזאת של אמון; עכשיו נוצרו תנאים חדשים — נפעל אחרת. לאן אפשר להגיע בפילוסופיה שכזאת?
האם הבאתי בקשר עם הנמקת הצעת החוק שלנו דברים קלי-ערך? המדובר הוא בהתחייבות לחלוקת ארץ ישראל. אין שום ספק שבאוגוסט נתקבלה התחייבות כזאת. ובצדק אמרת: אז חל שינוי יסודי במדיניותה של הממשלה. זה נכון. בינתיים כבר ניתנו ההתחייבויות אפילו לנסיגה באין חוזה שלום.
אני סובר שעם השינויים האלה יש זכות לעם לומר את דברו. לדעתי, חובה על הממשלה לאפשר לעם לומר את דברו. גם הכנסת יכילה בעצמה להחליט לבוא אל העם שנית ולומר: אדרבה, הבעיות הגדולות מובאות לפניך ואתה תגיד, ונקבל את הדין. לטעון שזה בוסר או עלול חלילה לערער את יסודות הדמוקרטיה, אם הפרלמנט מרצונו החפשי מחליט על התפזרותו ועל עריכת בחירות מוקדמות - זה ודאי דבר שאינו עומד במבחן ההגיון. לשם מה קבע חוק יסוד: הכנסת את הסעיף, לפיו הכנסת יכולה להחליט על התפזרותה? כדי שלא להשתמש בו לעולם?
ייתכנו בינינו חילוקי -דעות, כפי שאתה טוען, שה- יום לא צריך לקבל את החוק הזה. וכמובן הרוב בכנסת יחליט. אני משוכנע שמבחינת המוסר הציבורי עלינו לשאול את העם בעוד מועד, ולא להוסיף להעמיד אותו לפני עובדות קיימות. אבל לכל הדעות הרי לשם כך קיים אותו סעיף בחוק יסוד: הכנסת, והוא המבטא את הדמוקרטיה. כאשר ישנן בעיות אשר נתעוררו אחרי הבחירות, והן לא הועלו לפני הבוחר — חובה לשאול את הבוחר.
גברתי היושבת-ראש. סגן ראש הממשלה ציטט מדברי. אני רוצה לומר להרגעתו שהייתי חוזר עליהם מלה במלה אלמלא חששתי שחברי הכנסת יתחילו לשעמם איש את רעהו אם בכל נאום יחזרו על נאומיהם הקודמים. הדבר חל גם על חברי הממשלה. אני חותם על דברי הקודמים.
לפי דעתי, לפי הכרתי העמוקה, הפרה הממשלה את קווי היסוד שהיא הציעה לכנסת לאשרם, ועל-ידי כך הפרה את חוק יסוד: הממשלה, בו מצוי סעיף על הצהרת אמונים של כל חבר מחברי הממשלה, אשר לפיה הוא מתחייב לקיים את החלטות הכנסת, אבל כמובן יש דעות שונות. ידגול איפוא כל אחד בדעתו שלו.
בכל זאת, סגן ראש הממשלה הנכבד: אמרת שאינך משפטן, אבל ניסית לפסוק בין שני משפטנים - היועץ המשפטי לממשלה וחבר-הכנסת הפרופסור קלינגהופר. לכן אני רוצה להשתדל להוכיח לך שחוות-הדעת המשפטית השלישית, שלך, היא בוסר. אני מקווה שלא נפגעת מן הביטוי הפרלמנטרי הזה.
שר-המשפטים י. ש. שפירא:
״בוסר׳׳ זהו דבר מבטיח, שיהיה פעם דבר גדול.
מנחם בגין (גח״ל):
שר המשפטים, אם זה מבטיח - אז יבטיח לשנינו. בוסר.
הנה אביא לתשומת-לבך את סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה: ״משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, ותבקש הבעת אמון״. לפי הכרתי קווי היסוד על-פי סעיף זה לחוק יסוד: הממשלה הם חלק מתהליך הבעת האמון על-ידי הכנסת. שאם לא כן, המלים ״תודיע על קווי היסוד של מדיניותה״ לא היו מופיעות כלל בסעיף הזה. בטרם תבקש הממשלה את אמון הכנסת, היא חייבת להודיע לה על קווי היסוד של מדיניותה.
כמובן אפשר לעקוף כל חוק. זו תורה קלה מאוד. אפשר לשאול כל עורך-דין, והוא ישיב בתשובה הצינית המפורסמת: מה זו תורת החוק — כיצד עוקפים אותו. והממשלה יכולה לנסות להיתמם, לאחוז עיניים, להטעות ולומר: מה עשינו, הרי אפילו לא סטינו מקווי היסוד, לא התחייבנו על שום דבר. הכנסת שמעה הודעות והיא יכולה לשנות. אני מקבל את דעתו של חבר-הכנסת הפרופסור קלינגהופר כפי שאתה קראת מדבריו. הממשלה, במקרה שהיא סוטה מקווי היסוד, חייבת לבקש החלטה של הכנסת אשר תאשר את הסטייה הזאת.
עכשיו אתה מספר שכך קרה. כאן אני חייב לומר בלשון פרלמנטרית: לא דייקת. די אם אומר את זאת. אדרבה, מתי החלה הממשלה לדון עם ממשלת ארצות-הברית על נסיגה מתעלת סואץ באין חוזה שלום? פה יושבים חברי ממשלה ששמעו מפי בפעם הראשונה את ההערה, בהזדמנות מסויימת: הרי זוהי סטייה מוחלטת מן הסעיף הידוע ״באין חוזה שלום, תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע עם הפסקת האש״. עבדנו על הסעיף הזה כולנו, עוד במארס 1969: הכנסנו אותו לקווי היסוד בדצמבר 1969. שקלנו כל מלה. מתי התכחשתם לסעיף הזה? לאחר שקיבלתם אישור הכנסת לסטייה? אדרבה, בדוק את התאריכים. התחייבתם בפני האמריקאים לנסיגה מתעלת סואץ באין חוזה שלום, וביקשתם מהם להחיל את הודעתו של הנשיא ניקסון מיולי 1970 על הקו החדש. האם אין זו התחייבות לנסיגה באין חוזה שלום?
כמובן, אפשר לעקם כל כתוב במלים מסויימות. בכל זאת אני סובר שיושבים פה אנשים שלא רק יודעים את העובדות, אלא גם מפעילים את שכלם. אתה יכול לומר: לפי דעתנו, היינו זכאים בדיעבד לבוא ולבקש את אישורה של הכנסת. וזוהי טענה שנויה במחלוקת. אינך יכול לטעון, על-פי התאריכים והעובדות, שהיתה לכם על-פי קווי היסוד של הממשלה, שאושרו בכנסת, הסמכות — אלמלא שמעתם את ההערה מפי איש האופוזיציה, אולי אפילו לא הייתם שמים לב לכך — להתחייב על נסיגה מתעלת סואץ, מקו הפסקת האש, באין חוזה שלום.
לא נאה לנסות עוד פעם, בעניין חשוב כל-כך, להטעות את הכנסת. ציטטת את דבריה של ראש הממשלה מפברואר השתא בעקבות הצעתו המפורסמת של שליט מצרים סאדאת. מה אמרה? האם לא שמענו? והיום לא חזרת על הדברים האלה? דה-אסקלציה הדדית...
לכן אני מוסיף לטעון שבדיון ההוא עם האמריקאים אתם במפורש הפרתם את קווי היסוד של הממשלה, וכפי שאני הסברתי — את החוק שלפיו חברי הממשלה מתחייבים לקיים את החלטות הכנסת.
גברתי היושבת-ראש, פלוטארך מספר על שלושה קיסרים ברומי העתיקה: האחד היה מקיים את החלטות הסנאט שהוא הציע אותן; השני היה מקיים את החלטות הסנאט שנתקבלו בניגוד לדעתו; השלישי היה מפר אפילו את החלטות הסנאט שנתקבלו לפי הצעתו. הממשלה הציעה את קווי היסוד האלה לכנסת. הכנסת נתבקשה לאשר אותם. אתם הפרתם את קווי היסוד שנתקבלו בכנסת לפי הצעת הממשלה...
...היום באמת שמענו תורה מעניינת מאוד. אני מבקש שכל חברי הבית יתבוננו בה וידונו בה. מצעים — מה הם מצעים? קווי היסוד — מה הם קווי היסוד? אפשר ללכת אל הבוחרים ולומר להם, בעניין לא קטן, אולי גורלי, דבר מסויים; אחר כך נוצרת ׳׳סיטואציה" אפשר לפנות עורף למה שנאמר לבוחרים, ובסיטואציה החדשה לפעול בניגוד להבטחה זו. הוא הדין לגבי קווי היסוד. הם כללים של מדיניות, איך הם יכולים לחייב במצב מסויים י הם מפורשים. מה יכול להיות יותר מפורש מאשר ״באין חוזה שלום... ״ וגו'? אף-על-פי- כן אפשר לפעול נגדם. לאן נגיע בתורה כזאת, סגן ראש הממשלה? אני מבקש ממך שתשוב ותקרא דבריך, ותשקול: האם באמת אינם עלולים להביא לידי תוצאות חמורות מאוד? קוראים לכך פראגמאטיסם. קרא לכך בשם מדוייק יותר, אופורטוניסם, אבל בלתי-מוגבל. אפשר לבקש אמונם של רבבות, של מאות אלפי אזרחים, ואחר כך לטעון: אמנם אמרנו להם, בזכות אמירתנו קיבלנו מידה כזאת של אמון; עכשיו נוצרו תנאים חדשים — נפעל אחרת. לאן אפשר להגיע בפילוסופיה שכזאת?
האם הבאתי בקשר עם הנמקת הצעת החוק שלנו דברים קלי-ערך? המדובר הוא בהתחייבות לחלוקת ארץ ישראל. אין שום ספק שבאוגוסט נתקבלה התחייבות כזאת. ובצדק אמרת: אז חל שינוי יסודי במדיניותה של הממשלה. זה נכון. בינתיים כבר ניתנו ההתחייבויות אפילו לנסיגה באין חוזה שלום.
אני סובר שעם השינויים האלה יש זכות לעם לומר את דברו. לדעתי, חובה על הממשלה לאפשר לעם לומר את דברו. גם הכנסת יכילה בעצמה להחליט לבוא אל העם שנית ולומר: אדרבה, הבעיות הגדולות מובאות לפניך ואתה תגיד, ונקבל את הדין. לטעון שזה בוסר או עלול חלילה לערער את יסודות הדמוקרטיה, אם הפרלמנט מרצונו החפשי מחליט על התפזרותו ועל עריכת בחירות מוקדמות - זה ודאי דבר שאינו עומד במבחן ההגיון. לשם מה קבע חוק יסוד: הכנסת את הסעיף, לפיו הכנסת יכולה להחליט על התפזרותה? כדי שלא להשתמש בו לעולם?
ייתכנו בינינו חילוקי -דעות, כפי שאתה טוען, שה- יום לא צריך לקבל את החוק הזה. וכמובן הרוב בכנסת יחליט. אני משוכנע שמבחינת המוסר הציבורי עלינו לשאול את העם בעוד מועד, ולא להוסיף להעמיד אותו לפני עובדות קיימות. אבל לכל הדעות הרי לשם כך קיים אותו סעיף בחוק יסוד: הכנסת, והוא המבטא את הדמוקרטיה. כאשר ישנן בעיות אשר נתעוררו אחרי הבחירות, והן לא הועלו לפני הבוחר — חובה לשאול את הבוחר.
