הישיבה המאה-ושבע של הכנסת השמינית יום רביעי, כ״ח חשון תשל״ה – 13 נובמבר 1974 – החלטה אנטי -ישראלית של ועדת התרבות לאירגון אונסק״ו
על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח, ידידי חבר-הכנסת נבון, את הרגע שבו ראיתי במו עיני אבנים אלו; ולנגד עיני רוחי — ולנגד עיני רוחו של כל יהודי שמתבונן בהן — עמד בית-מקדשנו, ועמדו אבותינו המגינים בשארית כוחם נגד הסתערות הלגיונות של רומא הכובשת, ואחר-כך ניתצו את האבנים והפילו אותן למטה. והן היו מכוסות 1,897 שנים. והנה אנחנו, בני בניהם של מגיני בית-המקדש, שבנו אל המקום, גילינו אותן וראינו אותן. בשביל הוועדה האנטי-תרבותית של אונסק״ו הן באות לגלות את העבר. אבל אצלנו העבר הוא העתיד. הוא מוכיח את הקשר שלא יינתק בין עמנו ובין ארץ-ישראל. אנחנו לא נפסיק את החפירות, אלא נזמין את בני כל העמים לראות אותן. הן ההוכחה שלא לקחנו משום עם שום ארץ ושום כברת אדמה. ארצנו היא, מולדתנו. לא באנו אליה — שבנו אליה. שלנו היא, בזכות, כולה שלנו. מי שרוצה להתכחש לאמת זו, הוא הדורש הפסקת החפירות בירושלים העתיקה ובמקומות אחרים בארץ-ישראל.
