הישיבה המאה-וארבעים-ושלוש של הכנסת השניה יום שלישי, ז׳ כסלו תשי״ג 25 נובמבר 1952 – משפט פראג – דיון

רבים קדמו לאורן, רבים יגיעו למקומו, אם יוסיפו ללכת בעקבותיו. ראיתי את אלה שקדמו לסלנסקי ושקדמו לאורן. ראיתים בהתלהבותם וראיתים בשברונם; ראיתים על פסגת האושר, וראיתים נופלים לתהום היאוש. מעולם לא ראיתי ואינני סבור שמאן דהו ראה התלהבות גדולה מזו, יאוש שחור מזה, נפילה עמוקה מזו. אכן, לטראגדיה שלהם אין אחות בתולדות השאיפה והתהיה האנושיות. עינויים? אמנם תולדות האינקביזיציה לסוגיה מעידות, שרבים הם האנשים שלא עמדו בפני עינויים מאלה שעמדו בהם. אבל שם, בפראג נוכח עינויי הגוף, הרי אין אף יוצא מן הכלל אחד, אין אפילו אחד שרוחו נשארה איתנה. בעוד שבימים עברו רבים עונו ועל אף הענויים לא נשברה רוחם, מקרוב ומבפנים למדתי כי גורמים אחרים הם שהכריעואת בוכארין, המחבר הראשי של הא״ב לקומוניזם, הם שהכריעו את גארין, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האוקראינית,שכני בגיהינום עלי אדמות הקרוי ״מחנה עבודה מתקן״. והםשהכריעו גם את סלנסקי וגם את אורן. ראשית - הבידוד.לא, אין זה ה״אינקומוניקאדו״ הרגיל, שגונה על-ידי כל שוחרי החירות, בטרם היתה בעולם ״הקידמה הריאקציונית״. זהובירוד משוכלל בכליל השכלול, בידוד מוחלט. ביקור שלעורך-דין או של בן-משפחה? חקירה פומבית? ״הקידמההריאקציונית״ לועגת למשפטים קדומים אלה, אבל ידה עודנהנטויה לבודד. אין עתון, לא חוקי ולא בלתי-חוקי, אין עלון,אין ולא ייתכן שיהיה רחש לחש על מה שאמר החשוד, האסיר, הנאשם, הנידון. וכך מדי לילה בלילה מוחדרת בלבהנידון הכרה של חוסר כל תועלת בהתנגדות לחוקר הדיין...בתנאים הנבדלים אף במידה כלשהי מתנאים אלה, יודע המהפכן, חש הלוחם כי קרבנו לא יהיה לשוא, כי מנכונות ההקרבה שלו, מעמדתו, מעמידתו, תצמח תועלת לרעיונו. אבל בתנאים שתיארתי, בתנאים שראיתים, מושמדת הרגשת השליחות, נעקרת הכרת השירות ובמקומה חודרות התודעה: אין תועלת, לחתום או לא לחתום — אין זו עוד השאלה שם.ובהגיע אוהבי הקומוניזם ומשרתיו למבחן, - מרתף-החקירה, מתווסף עוד גורם הבידוד, גורם שני, מיוחד להם,רק להם, ואולי הוא המכריע בכל גורמי השבירה הרוחנית,עולמם נחרב עליהם. וכלום יש להם עולם אחר? הקומוניזםהיה האידיאל שלהם, ואילו אלה הקובעים מהו אידיאל הקומוניזם ומה הם דרכי הגשמתו אומרים להם : שרץ אתה, כלבמטורף אתה, הלנו, לצ׳קיסטים ותיקים תספר כי נאמן אתהלמפלגה? האינך יודע שאנחנו יודעים את הכל? ואם יש לךעוד איזה זיק של הכרת טובה על כל הטוב שהמפלגה השפיעה עליך, אזי הודה, גלה, ספר, וחתום. מפי גארין, לאמפי וילנר אלא מפי גארין סגן העורך של ״פרברה״׳ מזכירה של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, אחר מגדוליהמנהיגים של ברית-המועצות, יהודי שמגיל שבע-עשרה נשבע אמונים לקומוניזם, נתפס על-ידי הלבנים, עונה עינוייתופת בידי הלבנים, עמד בעינויים אלה, עלה לגדולה בברית-המועצות — מפי גארין באזור הארקטי למדתי על התהליךהזה. גם לו לא נותר עוד על מה להילחם ולשם מה לסבול,לסבול ולקבל יסורי חקירה נוספים אין סופיים. גם, הוא חתם... בתנאים הנבדלים אף במידה כלשהי מתנאים אלה, יודע המהפכן, חש הלוחם כי קרבנו לא יהיה לשוא, כי מנכונות ההקרבה שלו, מעמדתו, מעמידתו, תצמח תועלת לרעיונו. אבל בתנאים שתיארתי, בתנאים שראיתים, מושמדת הרגשת השליחות, נעקרת הכרת השירות ובמקומה חודרות התודעה: אין תועלת, לחתום או לא לחתום — אין זו עוד השאלה שם.ובהגיע אוהבי הקומוניזם ומשרתיו למבחן, - מרתף-החקירה, מתווסף עוד גורם הבידוד, גורם שני, מיוחד להם,רק להם, ואולי הוא המכריע בכל גורמי השבירה הרוחנית,עולמם נחרב עליהם. וכלום יש להם עולם אחר? הקומוניזםהיה האידיאל שלהם, ואילו אלה הקובעים מהו אידיאל הקומוניזם ומה הם דרכי הגשמתו אומרים להם : שרץ אתה, כלבמטורף אתה, הלנו, לצ׳קיסטים ותיקים תספר כי נאמן אתהלמפלגה? האינך יודע שאנחנו יודעים את הכל? ואם יש לךעוד איזה זיק של הכרת טובה על כל הטוב שהמפלגה השפיעה עליך, אזי הודה, גלה, ספר, וחתום. מפי גארין, לאמפי וילנר אלא מפי גארין סגן העורך של ״פרברה״׳ מזכירה של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, אחר מגדוליהמנהיגים של ברית-המועצות, יהודי שמגיל שבע-עשרה נשבע אמונים לקומוניזם, נתפס על-ידי הלבנים, עונה עינוייתופת בידי הלבנים, עמד בעינויים אלה, עלה לגדולה בברית-המועצות — מפי גארין באזור הארקטי למדתי על התהליךהזה. גם לו לא נותר עוד על מה להילחם ולשם מה לסבול,לסבול ולקבל יסורי חקירה נוספים אין סופיים. גם, הוא חתם...— ״נא דופרום״ (לחקירה)! ומתחילה החקירה שאינה מסתיימת אלא בין 3 - 4 לפנות בוקר. בשעה זו מוחזר האסיר לתא, שם ראשו שהוא עליו סחרחר על מזרון הקש, נרדמו אך כעבור שעה פולחת, את החלל האוויר שריקת הקימה. ואין עוד שינה, כי ביום אף לנמנם אסור. ואם יראך השומר ב״עין״ הבוחנת בדלת — האסירים הנוצרים קראו לו "יודאש״, על שמו של יהודה איש-קריות — מנמנם בשינה, יפתח את הדלת ויזהירך: אם תישן, לצינוק תלך, וכך חוזרת הפרשה מדי לילה בלילה, מדי לילה בלילה, שבועות, חדשים, זמן לא מוגבל. בראשו של האסיר הנחקר נוצר ערפל מוזר ונפשו אך לאחת עורגת : שינה, קצת שינה; מי יתנני ואישן קצת. מי שלא התנסה בעינוי מתמיד זה, לא יבין, אינו יכול להבין, כי לא רעב ואף לא צמאון לא ישוו לאותה תשוקה תהומית: לישון, לישון ולא עוד...ובאחד הלילות בא רגע השבירה, החתימה ניתנת, כל עוד אינה ניתנת, אין משפט. ואם אינה ניתנת - טוחצ׳בסקי לא חתם — אין משפט, אך יש אבדון.