הישיבה החמש מאות ושבעים ושלוש של הכנסת השלישית-הצעת סיעת תנועת החרות להביע אי-אמון לממשלה

כתוצאה מהסכמתו של שר הבטחון החלו המומחים שלו והמומחים שלנו לדון על עגינת האניה, פריקת הנשק וחלוקתו. שליחיו של שר הבטחון הציעו למומחים שלנו, כי האניה תבוא לכפר ויתקין. הסכמנו. באשר לחלוקת הנשק, הצענו את ההצעות הבאות, מתוך דיון חפשי שהיה מקובל בינינו בימים ההם בכל העניינים: עשרים אחוז של הנשק לגדוד האצ"ל בירושלים. את השאר יקבלו גדודי האצ"ל בתוך הצבא, ע"י הצבא, ושאר יחידותיו. שר הבטחון נתן את הסכמתו להצעתנו הראשונה. אך הצעתנו השניה נדחתה. ומשהוספנו לעמוד עליה, כי צודקת ומוצדקת היתה, הודיע לנו שליחו של שר הבטחון, כהאי לישנא: אנו מושכים את ידינו מכל עזרה בפריקת הנשק. – זו היתה ההודעה. לא אחרת. שום התנגדות לבואה של האניה, או לפריקת נשקה, שום אזהרה. כל מה שקרה לאחר מכן, אינו אלא המשך המזימה, אשר החילות, מר בן גוריון, לרקום באותו יום, או ימים מספר לפני כן, ביום בו נתת את הסכמתך הרשמית המפורשת לבואה של האניה.