הישיבה החמש מאות וחמישים ואחת של הכנסת השלישית-דיון על שתי הצעות חוק למשאל עם בדבר שיטת הבחרות ועל הצעת חוק יסוד: הכנסת

הטענה העיקרית, הרעיונית כביכול, להצדקת הדרישה, החוזרת ונשנית, להנהגת שיטת בחירות אזוריות פלוראליות במדינת ישראל היא, כי כתוצאה ממנה יקום אצלנו משטר דו-מפלגתי. והנה, קרה מקרה: בצרפת הונהגה שיטת בחירות אזוריות פלוראלית בשלב השני של ההצבעה. הריני מבקש את חברי מפא״י להתבונן לא בנבואות, העלולות להתאמת או להתבדות, אלא במציאות, כמה סיעות ישנן בפארלאמנט הצרפתי? שתיים? — שמונה סיעות; ... באומה שמצויות בה שתי מפלגות, הרי שיטת הבחירות האזורית, הרובית או הפלוראלית, מונעת הקמת מפלגות אחרות, אבל באומה שמצויות בה מפלגות רבות, אין שיטת בחירות זו או אחרת מביאה לידי צמצום מספר המפלגות עד שתיים...חבר-הכנסת אזניה וכל חברי הכנסת הבלתי-מסכנים של מפא״י, כולם יודעים ששיטת הבחירות המוצעת על-ידם לא תביא לידי משטר דו-מפלגתי. הם יודעים עוד משהו. לוא הונהגה שיטת בחירות כזו, היו בכל אזור לא 12 או 15 מועמדים אלא עשרות מועמדים: ועשרות רבות של מועמדים... לכן הטענה הזאת פסולה מעיקרה. יש בה כפילות — אינני רוצה להשתמש במלה ״צביעות״, למען כבודך, גברתי היושבת-ראש, ולמען כבוד הבית — זה הוברר, אבל אין בה עוד אמת מציאותית. הדבר נוסה והנה התוצאה: אין משטר דו-מפלגתי.