הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ג סיון תשל״ד 3 יוני 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון
נתייצב במלוא כוחה של אופוזיציה נגד ממשלה כזאת. במשטר פארלאמנטארי אין זו רק זכותה של האופוזיציה לשאוף להורדת הממשלה ולהחלפתה, זוהי גם חובתה. ובאשר ליחסנו לממשלה הזאת בימים הבאים: כמובן, אם תעשה מעשה טוב, נעלה אותו על נס; לא נעשה שום מאמץ שלא להודות בכך, לפי טבע הדברים ולפי טבע היחסים בין אזרחים ובין בני עם אחד. אבל בידענו את הרכבה ותכניתה ודרכה הנני בא לומר כי אנו נמלא לא רק תפקיד קונסטיטוציוני כדי להביא במהרה להעברת ממשלה כזאת מכהונתה. זה יהיה תפקיד לאומי. ככל שיקצרו ימיה בכנסת כן ייטב לעם ישראל. ואני אומר לידידים וליריבים גם יחד: הרי זו איננה, לכל הדעות, שעה רגילה בישראל. כולנו דואגים לעתיד. אנחנו שומעים את קולותיהם של אויבינו: נסיגה טוטאלית, פתרון הבעיה של העם הפלשתינאי. כולנו יודעים כי שני התנאים האלה פירושם אחד: החרבת מדינת ישראל. זאת שאיפתם. אני סובר שכבר בשלושת הימים האחרונים התרפאו רבים מן האשליות. אנחנו הולכים לקראת ימים קשים, לקראת מבחנים גדולים. מדוע תוטל על העם הזה בניגוד לרצונו ממשלת מיעוט שכזה? אבל, נסכים כולנו, נלך אל עמנו. שימו לבכם למה שנקרא בלשון העממית: הכוורת שעמה הלכתם לבחירות. מי נותר? אם זכרוני אינו מטעני היו בה: הגברת מאיר, מר ספיר, מר אבן, מר דיין, מר אלון, ולחלופין — מר יערי ומר חזני. מכולם נותר אחד בלבד. עם הצוות ההוא ביקשתם את אמון הציבור. מלבד אחד, איש מהם לא נותר. בואו בדרך הגונה, לאור מה שקרה, לקראת המבחנים הבאים, ונצא אל עמנו ונשאל את דעתו באיזו ממשלה הוא רוצה. נלך איפוא לבחירות בזמן הקרוב ביותר, האפשרי, והעם יחליט. המערכה צריכה להיות כנה, כל אחד על דגלו ועל תכניתו, בעניינים מדיניים, ביטחוניים, חברתיים ומשקיים. ובין התכניות ובין האנשים יבחר העם. אני מאמין כי אז תקום לנו ממשלה עם טלית ותפילין, ממשלה של אהבת ארץ-ישראל ואהבת ישראל, ממשלה שיש בה חזון ותרבות, בטחון ושלום ותיקון החברה.
